האמן - סיפור קצר מאת קרי ל '.

בד שבור ומרופט עמד בפינת החדר הגדול שהיה מלא באינספור תמונות ומסגרות, שנשכחו לכאורה. מסגרת עץ הדובדבן שלה כבר לא נצנצה, הגוון האדמדם קהה לאפור מאובק. הבד עצמו היה מראה עצוב לראות, כתמי צבעים לא תואמים ניתזו עליו. לוח רצפה מיובש של צבע מעורב ומברשת נוקשה שכבו על הרצפה לידו, כאילו נשמטה, כמו שהאמן לא יכול היה לסבול להמשיך והחליט להתחיל על בד רענן.

הדלת לחדר נפתחה, זה צירים לא משומנים המוחים בכעס, ואיש נכנס, מקרה של צבעים בידו. זה היה חדר שאיש מלבדו לא הורשה להיכנס אליו, ובו היה ידוע שנגרם קסם, ונשמעו לחישות באומרו שהציורים יכולים לדבר.

הוא הביט סביבו, צלם את התמונות היפות שצייר לא מזמן, והוא צחק צחוק קטן על הסצנה שיצר יום קודם.

הוא צעד אל החלונות ואילץ אותם להיפתח, ומשב פתאומי גרם למתנפצים על הבד הבודד בפינה להרים, וכשהם התיישבו שוב, כאילו נאנחו.

האיש עצר, פנה לעבר הרעש הרך, ועצב מילא את עיניו החביבות כשהוא מביט אל הבד, בד שהיה נחוש לצבוע את עצמו מרגע שנוצר. נראה שהוא נלחם בו בכל צעד ושעל, דורש צבעים ודוגמאות שלא היו הגיוניים, ולבסוף זה אמר לו להיעלם. שנים חלפו, והזמן וניסיונותיו לצייר את עצמם נתנו לו חורים ושקעים. יום אחד, זה סוף סוף התייאש וישב בשקט, מעולם לא קרץ לו, אף על פי שהוא שאל זאת כל יום ויום.

עד עכשיו. כל בוקר הוא נכנס ופתח את החלונות ובכל בוקר הבריזה הייתה עוברת בחדר, אבל היום היה היום הראשון שהסעיר את הקרטעים, וזה עשה זאת שוב, והפעם, לחישה הגיעה אל האמן אוזניים. 'אנא.'

בן רגע הוא היה בפינה, הרים בזהירות את הבד, ושים לב לא לאחוז בו חזק מדי. הוא נשא אותו למרכז החדר בו זרחה השמש בקורה חמה והניח אותה על כן הציור שלו.

הוא העביר את ידו מעליו, חש את שבריריותו, ואצבעותיו המורכבות היו עדינות. הוא פתח את מארזו ועיין בצבעיו, נשימתו איטית ויציבה.

הוא החליט על אדום, אדום תוסס, כזה שנושא את התווית 'מחדש'. הוא לחץ על חלקם על לוח הצבעים הנקי שלו וסובב אותו סביב עם מכחולו הרך.

'להתחלה חדשה,' לחש באהבה, ונגע בעדינות במברשת אל הבד. שוב ושוב הוא טבל את המברשת בצבע ואז הניח אותה על הבד, ובכל מקום שהפיץ את האדום הפך הבד לבן להפליא.

כמה מהקישוטים והנקודות הקטנות שהוא מילא, אבל חלקם הוא השאיר לבד, ונע במהירות כל כך כמעט שהוא מעד, הוא שינה צבעים לכחול כהה שנקרא 'אהבה', ואחרי זה לורוד רך שכותרתו 'שמחה'. . '

שעה אחר שעה הוא עמד בחדר, צייר, יצר, נושם חיים, ולמרות שהיו לו צלקות עבות בכפות הידיים שלו, היה לו את המגע העדין ביותר. עיניו התמלאו לעתים קרובות דמעות, אך ידו מעולם לא התנדנדה, ונראה היה שהשמש עומדת במקום.

רק פעם אחת הוא עצר, כשהבד נרעד, ובאנחה הוא אמר, 'זה עלול לכאוב כרגע, אבל אתה צריך לסמוך עלי. תן לי לעזור, אני יכול לעשות את זה טוב יותר. '

הבד התנגד עוד רגע ואז נכנע לבסוף, ובמקום שגרם לכאב כה רב הוא צייר באצבעו.

הוא נרתע לאחור כדי להתפעל מעבודתו, אך נעצר כששמע מחאה. 'אני מלא חורים, שום צבע לא יכול לתקן את זה. אז תגיד לי, למה לטרוח? '

'עדיין לא סיימתי,' הוא אמר, רק בחומרה, וחזר למקרה שלו שם חיטט. כעבור דקה הוא בא עם כמה נורות זעירות והלך מאחורי הבד לחש, 'זה יותר טוב מאשר לתקן את החורים, זה בהחלט הרבה יותר יפה. וכשאנשים יראו את האור, הם יבינו שלמרות כל הציורים שלהם, הם צריכים לבוא אליי. '

הוא דחף בעדינות נורה לחור, אורו הלבן מנצנץ בשמחה. 'זה עלול לכאוב קצת קודם,' המשיך בעוד הבד זועק, 'אבל עם הזמן זה רק יביא פאר.'

הפעם כשעמד להתפעל מעבודתו לאחר ליטוש המסגרת, הבד נותר שתק. צבעים בכל גוון התמזגו יחד בתמונה ייחודית במינה. פה ושם זהרו האורות הלבנים, ובהנהון, האמן חייך.

'עכשיו,' הוא אמר, 'איך אתה מרגיש?'

הבד פלט צחוק שנשא אנחה. “אני מרגיש כל כך שונה, חדש לגמרי! איך אוכל אי פעם להודות לך? ' זה צחק שוב, ואורותיו זוהרים יותר, ובעוד שהיו מלמולי הערכה רבים מהציורים האחרים, מהקצה השני של החדר, האמן שמע אנחה עצובה.

'אני חושב שאשים אותך כאן,' הוא אמר והרים את הבד שצויר לאחרונה ונשא אותו לחלק האחורי של החדר. 'כמובן, עדיין לא סיימתי, אבל בינתיים אתה בדיוק מה שאתה צריך להיות.'

הוא הניח אותו בזהירות מול קנבס אחר, שהיה באמת רק מסגרת עם קרעים שחורים סביב הקצוות. 'זה פשוט זמני,' אמר לציורו הזוהר והזכיר לו חלום שהוא העניק לו מזמן. הוא התרחק, ליבו מלא תקווה כשצפה בהתנפצות השחורה של הבד הפגוע מתחילה להימתח לעבר נצנוץ האורות של שכנתה החדשה.

תודה רבה שקראת את הסיפור הקטן שלי !! כתבתי את זה באוקטובר האחרון, אבל למרות שחיפשתי במאות כתבי עת ובפורומים מקוונים, אני לא מוצא מקום שיקבל את זה, אז חשבתי שאשים את זה כאן. אני מקווה שנהניתם כמו שכתבתי אותו. אם תרצה לקרוא את מה שאני מפרסם בבלוג האישי שלי, הנה הקישור hackit812.wordpress.com אני מעלה כמה פעמים בשבוע על כל מה שמסתחרר לי במוח.