להיות לבד.

כילד יחיד תמיד נהנתי מחברה משלי, אני לא מבין את הקשר בין האחים. אין לי ילדים, אין לי בן זוג.
הרבה אנשים שואלים אותי האם תרצה אח, תמיד אמרתי, לא. איך אתה רוצה משהו שמעולם לא היה לך, אני יכול לדמיין אותו כמו שאני יכול לדמיין את הזכייה בלוטו. זה לעולם לא יקרה. כשאני נכנס לסוף שנות השלושים לחיי ושוב רווק, בלית ברירה ילדים, אני כן רואה את הקשר שיש לחברים שלי עם האחים שלהם.
אני מהרהר במחשבות האלה כשאני יושב שוב לבד בבר, שותה כוס יין, אוכל ארוחת ערב, קורא וכותב. אין שום דבר רע בזה, זה משחרר, לפעמים. בפעמים אחרות הייתי רוצה להתקשר לאותו אדם ולהגיד היי, בואו ניפגש. בידיעה שהקשר הזה הוא בלתי שביר ושהם לא ירצו שתהיה לבד.
אני מקווה לעבוד על התחושה הזו, על הפליאה הזו, זה לא משהו שאני רוצה להביא איתי לעתיד שלי. תמיד היה לי נעים עם עצמי, כך שככל שאני מתבגר כך הלוואי שיהיה לי את האדם הזה. חברים טובים, אבל הם רחוקים מדי, עסוקים מדי, לא משפחתיים.
יש אנשים רבים שם בלי אף אחד, ואני רואה את עצמי בר מזל עם החברים והמשפחה שיש לי. ואת זה אני צריך לקחת איתי כשאני עובר לשלב החדש הזה של חיי.
לכולם, אהב את העובדה שלמרות שאתה אולי לבד, יש לך מישהו איפשהו, ותאמין לעובדה שלמרות שאתה עלול לחשוב שהם שכחו אותך, הם יודעים שאתה שם, והם אוהבים אותך.
כולנו זקוקים לקבוע בחיינו, בשבילי זה הולך להיות אני! מריע לכולם! שיהיה לך שבוע נפלא!