הרופא התייצב שוב

(בבקשה תראה 'על אודות 'לצורך הבלוג הזה
ו הנה איך ולמה זה התחיל)

'אני מצטער לומר שאין הרבה מה שאני יכול לעשות עכשיו, נגמרו לנו האפשרויות וגם אין יותר תרופות לנסות.'

המילים שהכי חששתי לשמוע התגשמו שוב בפעם המיליון. וככה עבר יום שישי שלי בשבוע שעבר. TGIF הא! הרופא שלי נהדר. הוא היה האדם הכי נלהב והכי נותן. עושה כמיטב יכולתו, מחפש אחר כל דרך אפשרית להיפטר מסחרחורות כרוניות והתקפי סחרחורת יומיומיים שנכו אותי במשך 3 שנים וסופר. ערכנו בדיקות שמעולם לא דמיינתי, ניסינו תרופות שהעניקו תופעות לוואי ממש לא טובות אך לא עזרו להקל אפילו על הסחרחורת.

לא הייתה לי הרבה תקווה כשהתחלתי לראות אותו לפני 6 חודשים. באופן טבעי. ראיתי כבר כמה אוזן גרון אך החלטתי לתת לו אפשרות בהתחשב בכך שהוא ניתח את אוזנו של אבי לפני כמה שנים ואמר לאבא שלי שייתן לי לראות אותי. התרופות הראשונות שהוא שם לי הניבו את התוצאות הטובות ביותר מכל מה שלקחתי וניסיתי ואני עדיין לוקח את זה. למרות שזה לא שחרר אותי מהסחרחורת, זה עוזר לי להסתדר טוב יותר. אני יכול לאכול, ללכת בלי סיוע ואפילו לצאת לטיולים קצרים למכולת (המעברים הם רוצחים עבור האותות ההיקפיים!).

כך גדל זרע התקווה הקטן שלי בצורה מסוכנת ותעוזה. טעות גדולה. כך שבמהלך השבוע האחרון אני עושה כמיטב יכולתי לא ליפול לבור האינסופי של הייסורים התהומיים שאני חייב לומר, הוא מאתגר. מסכות דמעות ומחשבות אובדניות כאילו התפתחו לכישרון! יה-הו!

הפסקתי להתפלל ולבקש ריפוי מכיוון שנראה שאני מתמודד רק עם הדחייה הקשה בכל פעם - אני נזרק לפרק נוסף של התקפי סחרחורת מתמשכים של כמעט שבועיים בהליכה למיטה ועם ההתעוררות. אני מייחל ליום להניח את ראשי על הכרית מבלי להסתובב ולא להסתובב עם היקיצה. אני אפילו לא יודע איך מרגיש איזון יותר. זה כאילו שגופי התרגל לחוסר האיזון הזה של להרגיש כל הזמן שאני על סירה או על כיסא מסתובב במהירות טורבו.

ראה גם: בחילה ממחלת התנועה, כאבי ראש תופת וראייה מטושטשת

אני עדיין תוהה מדוע ושואל מדוע. אני חושב ששאלה אינה הביטוי הנכון. חריקה והדבקה כמו. עמוק בפנים. זה גרם לי להרהר מעט.

כמה מאיתנו העזו להרפות באמת ובאופן מלא ולהניח לאלוהים? במיוחד כשנדמה שהדברים לא משתפרים ורק מחמירים. אנו מתחילים לפקפק, להטיל ספק, ואמונתנו מתחילה לנדוד. שכחנו את כל מה שלמדנו וקראנו. ליבנו נחלש ואנחנו שוכחים כמה גדול אלוהינו. לא משנה כמה ננסה להיות רגועים ולהיכנע, אנחנו נכשלים ברוב הפעמים. זה מפחיד אפילו לחשוב לשחרר את חייך. אין שליטה? בֶּאֱמֶת? זה מטורף. אני מתכוון. אני צריך לעשות משהו נכון? נסו לעשות דברים בסדר, להבין את הדברים?

עם זאת, אלוהים לא רוצה שנעשה כלום. בזמנים כאלה שבהם מגבלות אנושיות מוצגות בבירור, יש רק אלוהים. הכירופרקט שלי שאני רואה לא מאמין באלוהים. היא עוקבת אחר תורת הבודהה והיא אדם חזק מאוד ואכפתי. כל כך צנוע, כל כך משפחתי, לא תמיד בקשר לכסף. אכפת לה מרווחת המטופלים שלה. הבת שלה התחילה לקיים את פרקי העילפון האלה בבית הספר וזה הגיע למצב שהיא אפילו לא יכלה ללכת, היא הייתה צריכה להיות בכיסא גלגלים. ילדה פעילה ומבעבעת שנמצאת בכל ריקוד, מעודדת וקבוצת ספורט הסתובבה ככה. מהר מאוד. ולעולם לא אשכח את מה שהצ'ירו שלי אמר בלב כבד כל כך: ' בחיים לא הייתי כל כך דתי והתפללתי לאל שם בחוץ '. תאר לעצמך איך היא הרגישה להיות רופאה בעצמה? חסרת אונים מול בתה המתעלפת, מרגישה כישלון?

זה ברגעים של אפס מוחלט וחוסר אונים שאנחנו מחפשים הוויה גבוהה יותר. זה זה? החיים שלי? הגוף שלי שאין לי שליטה עליו? אפילו רופאים לא יכולים לעזור לי? עד עכשיו, עם כל הבדיקות שנעשו עליה, שום דבר לא מופיע בתוצאות. לחשים סחרחורת, התעלפות פתאומית, חולשה, עייפות. למה? איך זה קרה? באורח פלא היא התחילה להתאושש לאט. הורים חזקים וחיוביים בהחלט משחקים חלק גדול. היא לא חזרה למלוא העצמי הרגיל שלה עכשיו אבל היא מסוגלת להתאמן קצת כל יום וללכת לבד עכשיו.

מה שלמדתי בתקופה זו הוא להפסיק לנסות להבין את אלוהים, אבל להתמקד כמה הוא גדול ואדיר. זו ההבנה שלך. יש טוב מכל סבל. אנחנו רק צריכים למצוא את זה ולהחזיק בזה. מקווה ממשיכה אותך. מקווה ממשיך להתפלל. יש חיים טובים יותר שם בחוץ. מכל סיבה שהיא אלוהים הרשה לי להיות במצב הזה, אני אאמין.

'חיים רוחניים הם לא רק דרך הוויה אלא גם דרך להיות. זה כרוך בתהליך ארוך וכואב. ” - שכחתי איפה קראתי את זה

היו חביבים זה לזה,

מעיינות, אֱמוּנָה

צייץ לי @ Godvsdepression

https://twitter.com/godvsdepression