חלום כל כך גדול ..

אם אני אומר שאני יכול להיות האדם החזק ביותר בעולם במובן זה שאני יכול לעמוד בפני כל סיטואציה בעולם. לעזאזל אני טועה, אני יודע אבל מה אם אגיד שאני פועל ככזה הרבה זמן.

כן זו טרגדיה אני יודע !!! לא אבל תאמין לי שפעלתי טוב מדי. לעולם לא אראה את חולשתי למשפחתי שלי .. כך גדלתי. אף על פי שאיש לא הכריח אותי להסתיר את הכאב שלי, אך לצערנו אף אחד לא מצא אותו.

גדלתי במשפחה שתמיד הפכתי אותה לאישה חזקה ועצמאית .. אני גאה שהם עשו זאת. בזכותם אני מסוגל לשרוד בעיר החדשה הזו עולם חדש. לא הזלתי דמעה כשעזבתי את הבית לראשונה ועדיין לא עשיתי, ראיתי כל כך הרבה בחורות אחרות כמוני נחלשות ומוסחות דעת ברוחות הזורמות של דלהי. 'דילוולו קי דלהי'. באמת ??

זה אכן בצורה כזו או אחרת .. זה מאפשר לך לחיות את חייך כמו שאתה רוצה, לפחות עבור איזו ילדה בעיירה קטנה כמוני או ליתר דיוק איזו ילדת כפר. זה גורם לך להשתולל, להסתובב במקומות שונים, להפוך אנשים לחברים שלך .. זה לעזאזל קל להכיר חברים כאן אני חייב לומר, כל מה שאתה צריך לעשות זה לדבר .. אתה עלול לתפוס עיניים כאלה או אחרות מסתכלות עליך ויש לך את רצון לדעת יותר מכם .. אבל בתוך העיר הזאת .. אכן עיר גדולה ...

אני מתגעגע אליהם, לאותם רחבים די לבי. הבית שלי .. החוף שלי (אם כי זה לא לגמרי שלי) השקיעה שלי, האנשים והכי חשוב המשפחה שלי. אותם אנשים שהם הסיבה שבגללה אני יכול לשרוד בעיר הזאת ויש לי את הדחף הזה בתוכי לחיות ... אני מכבד אותם עד היסוד .. אבל כשהיום אני כותב את המילים האלה אני מרגיש רגשי לתת ללי לשפוך שעועית של אחרים צד המטבע. המשפחה שלי אכן ובכל זאת אני חולם על משפחה .. מבולבל ??

כן אני חולם על משפחה גדולה משלי .. שם אוכל לדבר איתם כל היום אני רוצה איפה שאני יכול להאמין אם אנסה לחתוך לי את פרק כף היד לא אוכל לעשות את זה כי פעם אחת או אחרת זה יהיה תזכיר לי אותם ..

משפחתי מורכבת מאבי, אמי ואחי הבכור. הם תמיד נתנו לי להרגיש את החופש, ומעולם לא הגבילו אותי לנקודה שאני לא יכול לזוז ממנה .. הם עברו מול הרוחות של המקום בו אנחנו גרים, אבל אז נשאר פער. פער כל כך גדול שמעולם לא הורגש. גם אם אנסה לא אוכל לגשר על זה. פער של לבבות שיישאר לנצח ולא בגלל שהם בורים או קשים או לא מסוגלים להבין אבל כי אני אף פעם לא משקף את מה שאני מרגיש בתוכי. יש לי את הקשיח החזק הזה שלא יאפשר להם להכיר אותי לגמרי .. כולי טוב בחוץ אבל אז כולי חלולים בפנים. הם מאמינים שאני יכול לעמוד בפני הכל .. אני יכול לנצח כל בעיה ארורה .. אבל אני יודע כמה אני מרגיש בודד במירוץ הזה.

כשאחי לפני כמה ימים הגיע אלי אחרי כל כך הרבה חודשים והפתיע אותי בגיטרה .. אהבתי לשיר ... הייתי מאושרת מאוד .. אבל אז חוסר הרצון שלו להישאר לדיבר איתי, הרגיז אותי. הגישה חסרת הסבלנות שלו להישאר איתי אפילו שעה גרמה לי להבין עד כמה חסרה לנו תקשורת. אם לא הייתי חבר משותף אחר .. אני לא יודע אם בכלל נוכל לנהל שיחה מלבד 'מה שלומך' או 'איך הקולג' או 'איך העבודה'. הלוואי שהוא לא היה הולך עד Bareilly לקנות גיטרה בשבילי ובכל זאת לא יכול להישאר זמן מה איתי. התחושה עצמה הכבידה עלי .. הלוואי שהוא פשוט חיבק אותי ויכול היה לומר שהתגעגעתי אלי צ'לי (אחותי) או יכול היה לשאול אם אני מרגיש פחד במקום העצום הזה לגמרי לבד. אבל אז הוא לא .. הוא תמיד גרם לי להיראות חזקה יותר, לחייך בבהירות לפניו. וכך חייכתי בכל רצוני ובכל ליבי .. אחרי שראיתי אותו אחרי כל כך הרבה חודשים זה היה בעצם ברכה .. כמו שלום שאני רץ אליו

אני מניח שככה זה משפחה. אתה מדבר פחות, אתה מבין יותר, יותר מכל אחד אחר .. זה מה שתמיד האמנתי עד שראיתי כאן משפחה. שרים, רוקדים, אומרים מילים זה לזה ... אחים כל כך הרבה בחיים של זה. זו הייתה מציאות קשה ולכן הכחשתי לקבל אותה. בשבילי זה חלום .. חלום רחוק להכיר את העם שלי, לבכות לפניהם, לספר להם כמה אני מפחד לפעמים .. והכי חשוב כמה אני מתגעגע אליהם ...

אלה חיים פתטיים שאני חי בהם .. חלום שאני רוצה לחיות לנצח .. שמים שלא הייתי רוצה להשאיר הכל בשבילם .. עבורי מילים הן הריפוי שאף אחד מעולם לא הציע .. אז אני מרפא את עצמי ... בתוך דרך שלא תגרום למישהו להסתכל לעברי ברחמים ..