תסמונת סיפור האגדה: מערכות חיות עם אושר אחר כך

אגדות הן יצירות מופת יפות של פנטזיה השזורות במושג האהבה. הם תמיד מסתיימים בכל הקונפליקטים שנפתרו עם המפורסם באושר. בילדותי התענגתי על הסיפורים היפים האלה, מחזיק אותם קרוב לליבי. ידעתי שכשאתאהב זה ברור שזה יהיה סוף סוף בשמחה. אהבה יכולה לכבוש הכל, אהבה תמצא דרך, אהבה היא התקווה לעתיד המושגים היפים האלה גרמו לליבי הצעיר לפעום תוך מחשבה על העתיד שלי. צורה זו של אידיאליזציה של היחסים בין שני מבוגרים נוטה להתאים למושג אמיתי מאוד של תסמונת האגדות הנקראת לי באופן אישי. אסביר את התופעה הזו בסיפור שלי משלי.

מפגש הנסיך

כשפגשתי את בעלי זו הייתה רוח מערבולת של מציאות מפחידות מהולות בציפייה נרגשת. נפגשנו ב -5 במאי^הבמאמץ בבר. חבר טוב מאוד שלי היה הבעלים של הבר שבסופו נפגשנו בו. מאוחר יותר נודע לי בחתונה שהחבר הזה מאוהב בי. בהמשך לסיפור הייתי שם על הבר עם החבר הכי טוב שלי ועוד חמישה גברים שהיו מכרים שלי. הייתי אמור לפגוש את בעלי למטה בבר אחר. משום מה החלטתי ללכת לבר של חבר שלי לפגוש אותו בסביבה בטוחה. שלא לדבר על קורונה פסט היה בהמשך הדרך מהבר הזה. השארתי פתק עם חבר שלי בבר בו הייתי אמור לפגוש אותו, וכמובן שהוא לא קיבל אותו. בסופו של דבר הצלחתי להגיע אליו בטלפון כדי להסביר לו היכן אני נמצא. ואז בהתחשב ביקשתי ממנו שיבוא לפגוש אותי איפה שאני נמצא. אפילו לא חשב שהוא אולי לא ירצה להיפגש אחרי שאחווה על המיקום שייפגש במקור. הרגשתי כל כך רע, אבל בנס מיני הוא אכן הגיע.

ההתחלה של משהו נפלא

ברגע שראינו זה את זה ידעתי שהוא זה. זו הייתה התחושה המוזרה ביותר, כמו נועז תאורה שחלף בעורקיי. יש אנשים שלא מרגישים סוג זה של חיבור מיידי למרבה המזל הייתי בר מזל. התחלתי לאבד תקווה במציאת אהבתי הייתי צעיר כן, בן 20, וכבר עברתי את חלקי הגברים שחיכו ורצו. ואז פתאום הוא היה, כמו מגנט משכנו זה את זה. היה לנו רומנטיקה של מערבולת מההתחלה. הוא היה הראשון שאמר שאני אוהב אותך, גמלתי במהירות. הרגשתי כמו הילדה הכי בר מזל בעולם. ב -14 במאי^היום ההולדת העשרים ואחד שלי, שבועיים בלבד אחרי שנפגש עם ההצעה.

זמן ההצעה

היינו בטירת לנדסטוהל (גרנו אז בגרמניה) החבר שלי דאז קיבל פקודות לעבור לקליפורניה. הוא רצה שאלך איתו. התגובה שלי הייתה אוטומטית יותר מכל דבר לא הייתה הפסקה לפני שעניתי לו. אמרתי לו שההורים שלי לא יסכימו לכך שאני לא רוצה לאכזב אותם. בהמשך אמרתי לו שהדרך היחידה שנוכל ללכת ביחד היא אם אנחנו נשואים. אני באמת יכול לומר שלא חשבתי אפילו על נישואים כשזה יצא מפי, זו הייתה עובדה בלבד. הדבר הבא שאני יודע שהוא הגיב בחיוב שאנחנו אכן צריכים להתחתן. הייתי המום אז שנמוג כשאמרתי לו שהוא צודק. זו הייתה המחשבה היחידה שהייתה הגיונית לחלוטין בחיי. הסתכלתי בעיניו ושאלתי אותו אם זה מה שהוא באמת רוצה. התשובה שנתן גרמה לליבי לשיר, הוא אמר לי שאני האחד, שהוא ידע זאת והוא רוצה חיים איתי. מעולם לא נאמרו לי מילים מתוקות יותר. אה, ההתחלה לסיפור האגדות שלי! סוף סוף!

טיול לאורך האלטר

לא רצינו לחכות אז תכננו להתחתן בבית המשפט הגרמני ב -14 ביוני^ה-2006 עם חתונה בכנסייה שתבוא אחריה ביולי -1^רחוב-2006. היו סיבות מעשיות מדוע התחלנו כל כך מהר. הגדול ביותר הוא שאיבדתי את תעודת הזהות בגלל שהייתי בן 21. אבי היה אז קצין בחיל האוויר. הוצבנו בגרמניה תלות זקוקה לתעודת זהות כדי להישאר. בגיל 21 תעודת הזהות כבר לא תקפה אלא אם כן הייתה לך עבודה שנותנת לך עבודה כזו. התכנון לחתונה היה כל כך מהיר. אני מרגיש שפספסתי חוויות רבות. אחד שנדבק במוחי הוא קניות בשמלות כלה עם אמא שלי יחד עם הפרטים הקטנים של תכנון חתונה. הדברים האלה לא עברו לי בראש אז. למעשה הייתי צריך להתמקד רק להתחתן ולהתחיל את חיינו ביחד. אני מצטער על כך עד היום. להיות מעורב יותר בתכנון החתונה שלי היה משהו שרציתי אבל לא ידעתי אז. עכשיו יש לי כל כך הרבה רעיונות לחתונה שלי שמתאימים לנו כזוג. עם זאת, היה לי חתונה קטנה ויפה של הוריי. יום אחד אני רוצה לחדש את תנועתנו בחתונת חלומותינו. בלי קשר, השנים הראשונות לנישואינו היו תאונת רכבת. איפה בכלל הייתה האגדה שלי? מי גנב לי את זה? למה זה קורה? מה עשיתי? השאלות האלה ורבות אחרות הסתובבו בראשי.

מה עשיתי?

עכשיו אל תבינו אותי לא נכון, הייתי מאוהבת מעל לבעלי הטרי, הוא גם הרגיש אותו דבר. פשוט לא הכרנו טוב מאוד. שלא לדבר על מגורים עם מישהו מהמין השני זה חידה בפני עצמה. היינו אמורים להתחתן ולהתגבר על כל אחד מהדברים שנקרים בדרכנו. כך משיגים את החמקמק בשמחה. במציאות התווכחנו, נאבקנו למצוא אינטימיות ואבל. שנינו נאבקנו באובדן ההריון האחרון של ארבעה חודשים בנישואינו. הייתי כל כך בדיכאון כשהבנתי שסיפורי אגדות מאכזבים אותי. חיי לא השתוו לסינדרלה, שלגיה או אורורה. עצבתי מאוד. ידעתי שאלו סיפורים אבל האם כל האהבה לא אמורה להיות כמו במהלכים, ספרים והצגות? אין נסיך שרוכב עם סוס לבן כדי להציל את היום. אין צף במורד המדרגות עם חלוק כדור לאחל לבעלי יום טוב בעבודה. ממש אין בעלי חיים שיוצאים מהיער להיות חברים שלי, לא משנה כמה כלבים הבאתי הביתה לאהוב.

מציאות, להיטים קשים

כשאתה מנפץ שני אנשים יחד כדי להפוך את חייהם לאחד יש הבדלים להתאמן. שום אגדה לא מדברת על זה. לא מדברים בארץ ומתחננים על בעל מבולגן. הקרב הבלתי נגמר למצוא, ליצור, להבין אינטימיות הוא אמת שלא נאמרה. איך מקיימים יחסי מין על אינטימיות ולא סיפוק עצמי כאשר אינך בתולה בנישואין? מדוע החיים כל כך קשים ומבולבלים מבלי שיהיה שלב סיכום ואחריו חיים באושר? האם רדפתי אחר חלום? למעשה, כן רציתי אחרי חלום. אהבה אינה מושלמת, וגם לא נישואים. לפעמים אהבה לא מספיקה כדי לעמוד בטורנדו של החיים.

מציאת הגיבור

למרבה המזל הנישואים שלי חזקים, אבל אחרים לא מקבלים את המציאות הזו. תסמונת האגדה אחזה בי בתחילת מערכת היחסים שלי. הייתי עצוב ומדוכא והשוויתי את בעלי לנסיכים בסיפורים עתיקים. מדוע הוא לא מדד? התשובה היא פשוטה, הוא אנושי, לא גיבור בסיפור. למעשה, הוא הגיבור האישי שלי המותאם לחיים המשותפים שלנו. זה מושג יפה, מושג שלקח לי שנים לגלות מתוך הערפל של הניסיון לחיות פנטזיה. קשה להתגבר על הדיכאון שיכול לאחוז באדם המאמין בסופי אגדות. הניסיון לא להשוות בין בדיה ומציאות מסתבך כשהקווים מטשטשים. זה מסייע לתופעה של תסמונת האגדות. אנו גדלים מוקפים בסיפורים אלה שיכולים להציף את מוחנו ובכך להעיב על מוחנו. התוצאה היא תחושות האובדן כשאנחנו נכנסים למערכת היחסים 'המושלמת'. אנו מתאבלים על תמונת האהבה המושלמת, כאשר צורת האהבה שלנו משאירה אותנו רוצים. האהבה שיש לי לבעלי לא משאירה אותי במצב של מחסור עכשיו, אבל אז זה כן קרה. לא הצלחתי להבין מדוע נוכחותי בבוקר לא הורידה אותו על ברכיו במצב של יראה ורצון.

הזן חוסר ביטחון, מביא למסקנה

האם אני לא יפה מספיק בכדי להגשים את געגועיו? מי נכנס לספק עצמי ולחרדה משתקת! האם אני לא סינדרלה? האם אני לא כל כך יפה שמגיע לנסיך שרץ בכל רחבי הממלכה כדי למצוא אותי? שאלות ההתנגדות העצמית פשוט המשיכו להגיע. אגדות איכזבו אותי שהם לא חיים אמיתיים. עם זאת, החיים האמיתיים לא איכזבו אותי. המושגים המופלאים של אגדות לא משתווים לאהבה המתוקה להתקרב למעשה עם בן / בת הזוג. החיים האמיתיים הם יפים למרות שהם כואבים לפעמים. בסופו של דבר למדתי להשתחרר משרשראות הפנטזיה. זה לא היה מסע קל למעשה זה היה קשה להפליא. אפילו הלכתי לייעוץ כדי לעזור לעצמי לצאת מהדיכאון. עובדה זו הייתה פשוטה. נזקקתי לעזרה לאחר ההבנה שנישואיי אינם כמו אגדה. בסופו של דבר היכולת להחזיק בעובדה שבעלי ואני מנהלים חיים ייחודיים ביצירת גרסה משלנו לסיפור אגדה היה חיוני לריפוי. להיות מוצף באגדות יכול לתת תקווה לחסרי תקווה כאשר הסיפורים שזורים בציפיות מציאותיות מהחיים. לעולם אל תאבד את האמון העיוור של אהבה שילד נושא בליבו התמים. למדו לחלום בגדול, לאהוב מכל הלב, להתקדם, למצוא את האגדה שלכם. השתחרר מקשרי החיים עם תסמונת האגדות.