תרגישו בעצמכם

תמיד תהיתי, מה יש לדבר במילה מסוימת שיכולה לעורר רגש גולמי? אני יכול לקרוא שיר או ספר וזה לא משפיע עלי כל כך רגשית. עם זאת, אם הייתי קורא מחדש את אותו שיר לבבי או קטע עוצמתי בספר בקול רם אני מוצא שהוא נוטה לטלטל את נשמתי. המילים רק מודפסות על נייר, אך כאשר הן נאמרות, יש תשוקה, יש כוח שניתן להן. שירים נוטים להזיז אותי בדרכים שבהן אותיות מודפסות אינן יכולות. אני מקבל את אותה התשוקה כאשר אני מקשיב לדוברי מוטיבציה. זה כמעט כאילו המילים שהכי אוחזות בי הן אלה שאני מפחדת לדבר בעצמי.

הרבה זמן פחדתי מרגש.

אני זכר, ובאמצעות החינוך שלי עודדו אותי לא לבכות. קיבלתי התעללות כשהייתי צעיר יותר, אך הטיפוס הקשה ביותר היה תמיד ההתעללות המילולית. הייתי עושה משהו לא נכון, צורחים עלי, בוכים, מאשר צורחים בקול רם יותר. שבו הייתי מוצץ את זה כרגע כדי לא לקבל התעללות נוספת. מאשר פשוט בחרתי בהרגל לא לבכות לעולם. נעשיתי נטולת רגש. התייחסו אלי בלעג 'מר. התרגשות 'כשהייתי צעירה יותר מכיוון שלעיתים הייתי כל כך אדישה. למדתי 'למצוץ את זה' כמו שאנשים היו אומרים. מה שאף אחד לא אמר לי היה שכשאת מוצצת את זה כשאתה באמת צריך להרגיש משהו, זה מתחיל להקהות את הרגשות שלך.

כשהתבגרתי גיבשתי הרגלים הרסניים, נהייתי כפייתי ופיתחתי תכונות של חרדה. גיליתי שהדבר שאני צריך לעשות זה מה שכל כך פחדתי לעשות כדי להראות את הרגשות שלי. עכשיו אני נקרע ממעשה טוב ביותר של חסד. עכשיו אני מרגיש גם את העוצמה של מילים. תמיד ידעתי שלמילה המדוברת יש כוח. הנואמים הגדולים לאורך ההיסטוריה, טובים או רעים, שיכרו את ההמונים בנאומיהם. זה תמיד ריתק אותי. כשהתחלתי להקשיב לנאומי מוטיבציה לא יכולתי שלא להוציא הכל. דוברים כמו לס בראון וטוני רובינס העזו אותי לבהות לנוכח הפחדים שלי. פחדים כמו פגיעות, כישלון, השפלה, ולא להיות מושלם. הם לימדו אותי שהרגשת הרגש תנחה אותך דרך אתגר הרבה יותר טוב מאשר למלא את התחושה למטה במקום שאיש לא יראה. עכשיו אני יכול להתמודד עם רגשות ביתר קלות. הייתי צריך לשחרר הרבה כאב שנאחזתי בו זמן רב. דרך לשחרר את כל האמפתיה המבוקרת הזו הייתה בכי. אומרים שהחיים הם כמו בצל, צריך לקלף אותו שכבה אחת בכל פעם, ולפעמים אתה בוכה. הייתי צריך לקלף את כל זה לאחור ולהסתכל על ליבת האדם שלי. אם אנחנו לא מורידים את הקליפה הקשה ונבהים בפנים הנשמה שלנו מדי פעם אנו מתחילים לשכוח אותה שם בכלל. ברגע שמצאתי את היצירה שהפסדתי, זה שינה את חיי. אני כבר לא חושש כמו שעשיתי. עכשיו אני יודע שאם משהו צריך לצאת ולהרגיש אז זה חייב להיעשות. אני תומך ומכבד כל אדם שמדבר על נושאים כמו אנושיות, שוויון, בעלי חיים או סביבה. מילים הורידו אימפריות, והן יכולות לחדור לכל מעוז פיגורטיבי שבנית סביב ליבך.
גברים, אל תפחדו לבכות. אין לזה שום קשר להיות חלש או חסר שליטה. אם אתה לא מוציא את מה שאתה מרגיש זה יגדל פי שלושה. זה יהפוך לבעיה עבורך בהמשך הדרך. מרגיש עכשיו או מרגיש כפול אחר כך. כנ'ל לגבי כל מין. תחושות יכולות להיות כמו גחלים לוהטות, הם ישרפו אותך ככל שתאחזי בהם יותר. כל שעליך לעשות הוא לשחרר את הפחם שלא יישרף עוד. שחרר את הרגש כדי לעבור אותו בצורה בריאה יותר. מגיעה לך רוח בריאה. אם מישהו שואל אותך, 'למה לבכות', ענה, 'בשבילי'. אתה תרגיש הרבה יותר טוב ברגע שהרגש יעובד כראוי. זה לא יפתור את הבעיה שלך ולא יאתגר בפניך, אבל דרך הדמעות תוכל להשיג נקודות מבט חדשות.