אלוהים עזב אותי! - סיפור קצר
זיכויים עוברים https://www.oneummah.net/wp-content/uploads/2011/11/girl-despair.jpg
דמנציה קצרה
הוא טייל ברחובות העיר, במקום שהכיר היטב. אנשים בדרך כלל מגיעים לשם להירגע אחרי שבוע ארוך של עבודה. לאמיתו של דבר, אנשים מגיעים למעשה למקום ההוא מדי לילה כדי לצפות בכדורגל ולהאזין לסוגים שונים של מוזיקה. אבל הוא לא ידע למה הוא היה שם הפעם, לא היו משחקי כדורגל בטלוויזיה לצפות בהם, לא היו חברים איתו והוא היה לבד.
קולות האנשים העולים משולחנותיהם באו אליו כרעשים בלבד. למעשה, הוא מעולם לא אהב להיות במקומות הומים. אבל איכשהו הוא היה חירש להם ולא יכול היה לשמוע ולו אחד מהם. הקולות בראשו התלהבו. והתקריות שמבליחות את עצמן ומזכירות את העבר הקרוב לוקחות אותו בשבי בממדים שלהן. הוא פשוט הלך על המדרכות, חגר את רגליו על אבני הריצוף ומדי פעם, דרך את עקביו על שפת הבטון.
בצד השני של המדרכה זרם נהר. המשוררים ומספרי הסיפורים הפארו את הנהר. הם התייחסו למהותה כאל המוזה לרומנים שוברי הקופות שלהם ולאפיפורות המהפכנות, שלחלקם הייתה החוצפה לקרוא להם רפסודיות. הבחור הזה לא ידע מדוע רגליו הביאו אותו לשם שוב. הוא לא היה שם כדי לקבל השראה לכתוב רומן. אפילו לא לחפש אחר ההתגלות לכתוב רפסודיה כביכול. אז הוא החליט לשבת על ספסל ולראות את הנהר זורם עד שהוא שוב תופס קצת חוש במוחו.
הפגיעה
בצד השני של הנהר הייתה גבעה ואנשים בנו עליהם את בתיהם. כשבוחנים אותם בפעם הראשונה, הוא יגיד שהבתים האלה בהחלט יתמוטטו, מכיוון שהארכיטקטורה המדהימה תמיד הוליכה שולל את מראות החדשים. באופן מפתיע, הנוף המלהיב לא סיפק אותו הפעם. הוא ראה מסגד, וברגע חולף הוא נזכר. 'עכשיו אני יודע למה אני כאן,' הוא אמר, 'אני כועס על אלוהים!'
'כן! אני כועס עליו 'הוא אמר,' הוא רימה אותי ולא מילא את הבטחתו, תמרן אותי לעשות מה שהוא רוצה וכרגע ששאלתי אותו משהו הוא הפך לשקט עמוק כאילו הוא אפילו לא שם! ' הוא הביט בשמיים נשם עמוק וצעק 'האמנתי בך! למה אתה עושה לי את זה? למה אתה מבטיח משהו שאתה לא יכול להגשים? תגיד לי למה השארת אותי ככה על הקולב? האם אתה לא זה שאמר התקשר אליי ואני בהחלט אענה? איפה לעזאזל התשובה שלך? ' “החום שלי נשרף לאפר, התפללתי וקראתי לך במשך חודשים! ואפילו לא טרחת לעשות לי דבר אחד טוב! '
למרות כל הבלוף שלו, הוא פחד. הוא היה מבועת ממשהו שיקרה לו, מכיוון שדבריו היו חילול השם גמור. הוא החל לברוח מאותו מקום באימה. רץ כמה שיותר מהר ברחובות העיר, הוא חשב פעם למקום היחיד שהוא יכול לחיות בו. אבל עכשיו, אפילו הדרכים המהפנטות והעצים הגבוהים שמוצלים מעליו לאורך הדרך הרגישו כמו תא. והוא נחנק בשכבת צער. הוא המשיך לרוץ ולרוץ, נתקל באנשים ולא התנצל. עד שאחד מהם עצר אותו, ומשומקום, נחת אגרוף על פניו. הוא נפל על האדמה והחל לחוש את עורו חם כאשר ראה טיפות דם על האבנים, הוא חדל לזוז ... היה לו קר.
לאט לאט הוא פקח את עיניו בלי לדעת היכן הוא נמצא 'מה קרה?' הוא מלמל. כשכאב חד עלה מראשו נזכר באגרוף. ואז הוא נגע במקום הכאב, הרגיש עליו טיח. כנראה שמישהו דאג לו. הוא הביט סביב המקום בו שהה, חדר עם קירות לבנים בולטים ונברשת מסנוורת המאירה את הסביבה. 'ובכן, זה לא מה שציפיתי! תמיד מדובר בחדרים חשוכים וזרקורים כשאתה מתעורר במקום לא ידוע ”חשב כשסורק את הסביבה.
לפתע, הדלת חרקה ומישהו נכנס. 'אוי אתה חי!' זה היה אדם באמצע שנות החמישים לחייו. היו לו זוג עיניים נפוחות, מצח מקומט ואף מכור. שערות הנעורים האחרונות נצמדו נואשות לראשו הקירח. נאה היה הדבר האחרון שאתה יכול לומר עליו. 'הוא היה בחור מגורר גבוה!' האיש אמר 'יש לך מזל שלא איבדת שן ולא שברת עצם. ככל הנראה, אלוהים אוהב אותך, צעיר. '' זה יהיה הדבר הכי טוב שהוא עשה לי אי פעם 'ענה הצעיר. לרגע, הזקן הביט בו בריק, ואז שאל: 'ולמה כל כך צעיר?'
הילד התחיל לזכור את צערו, אמר בקולו אוחז בטון כעס. 'הוא לא אמר התקשר אלי ואני אענה לך? אני מתקשר אליו כבר חודשים, ואני עדיין מחכה לקבל תשובה 'עיניו נרטבו, נצצו בבכי. היה ברור שהוא מחזיק את זעקתו. הזקן התקרב אליו והתיישב בחוזקה על הספה לידו. 'והסיבה היא?' שאל הזקן, במקום לענות הילד הצעיר בחר בשקט. אבל סקרנותו של הזקן הייתה גדולה יותר מהרתקנות של הילד. ואז הילד ענה במילה אחת ... 'אהבה'
אלוהים עזב אותי!
-איש צעיר, איך קוראים לך?
אנדרו
-טוב, אנדרס, תן לי לספר לך סיפור קטן, כי זה יכול לעזור לך קצת.
-אדוני, בשלב זה, אני מוכן להקשיב לכל מה שאיכשהו מרגיע את הכאב שלי.
ואז תקשיב לי היטב.
אנדרס הנהן אל הזקן כאות למודעות ושהוא מקשיב.
כשהייתי בשנות העשרים לחיי, אהבתי את הילדה הזו מבית הספר שלי. היא הייתה הדבר הגדול ביותר שאלוהים יצר אי פעם. אהבתי אותה כמו שאיש מעולם לא אהב. היו לה מלאך כמו פנים, כמה עיניים שומניות ולחייה השופעות. תמיד רציתי לחבק אותה חזק וללטף את הגומות האלה בשפתיים. לא הייתי נאה בכלל. אז המשכתי להתפלל ולהתפלל לאלוהים שאצליח איכשהו לזכות בלבה. עשיתי טוב לאנשים אחרים, תמיד אמרתי את האמת. בעיקרון, ניסיתי לרמוז על אלוהים. אבל בן, אלוהים לא עובד ככה.
-מה קרה?
- ובכן, אתה יכול לומר שלא ראיתי תוצאה של תפילותיי. והתברר שאני פשוט משחק את עצמי. היא השאירה אותי עם שברון לב. הדבר האחרון ששמעתי ממנה היה 'להתראות, אני בטוח שניפגש שוב. ואני מקווה שהזמן הזה, הכל יהיה בסדר ”. ברגע שהיא עזבה התחלתי למרוד בכל מה שהאמנתי בו. שנאתי את אלוהים והאשמתי אותו ששיקר לי. השנאה כלפיו עיוורת אותי כל כך עד שהתעלמתי מכל הברכות שחוויתי בתקופת נעורי. בן, אתה צריך ללמוד שאלוהים תמיד עושה מה שהוא רוצה, כי הוא יודע הכי טוב.
-אבל האם הוא יודע את האושר שלי? אני חושב שלא? הוא רוצה שהמערכת המזוינת שלו תלך ולא משנה מה! ואני פשוט לא יכול לציית לאל אנוכי כמוהו! אז אולי אני הולך למצוא אדון אחר או להכריז על עצמי כעל היחיד שקובע את גורלי!
-בוא אני אגיד לך משהו אנדרס צעיר. המילים שאתה משמיע עכשיו הן רק מתוך כעס, לכן, אני לא אחשיב אותן משלך.
באותו רגע שתיקה קצרה עם ניצוצות מתח מילאה את האוויר. המצער של אנדרס הרג את כל התקוות שבתוכו. היעדר ניסיון כזה גרם לו לשבריריות יתר. זה שבר את רוחו וגירש את החוש מראשו. אבל לאיש הזקן היה מה להגיד לו, הוא לא רצה לראות צעיר כמוהו ייראה נואש כל כך בטירוף. הוא הביט בו, והבלגן שלו של שיער גלי, עיניו הנפוחות וכתמי הדם המיובש על חולצתו הבז 'גרמו לו לרחם עליו. הוא רצה לעזור לו מהסבל שלו! ואז הוא נשם עמוק והתחיל לאט לאט לדבר:
-בן, כשאהבתי את אלישיה. שמתי את הכל בעולם בצד אחד והיא בצד השני. בכל תפילה אחת שלי היה שמה. אז יום אחר יום, שבוע אחר שבוע נעשיתי אובססיבית מדי לגבר הצעיר שלה. עשיתי מעשים טובים כדי שאלוהים בירך את זמני איתה. כשהיינו בדייטים, דאגתי בטירוף שהיא אולי תלך והרגעתי את עצמי 'התפללת לאלוהים, אז הוא יקבל! אחי, אין דאגות. אחרי כל מה שעשית הוא בוודאי יברך אותך! '
- “ואז BAM !! הוא שיקר גם לך ואלישיה איננה. אמר אנדרס בנימה עגומה
-לא, הוא לא. זה היה אני. שמתי את תקוותי כל כך, אלוהים הפך לאלישיה, וכשהיא עזבה, אלוהים מת בתוכי. עכשיו, למה אני אומר לך את זה? כי פשוט אני לא רוצה שאלוהים יעזוב אותך, בן. מה שחיוני לדעת, הוא שאולי תאבד תקווה באלוהים, אך הוא לעולם לא יעשה זאת. או אולי אתה מפסיק להיות אמון, אבל הוא עדיין מאמין בך. דעו שבעולם הזה, צעיר, פעולות בני אדם הם המגדירים אותם ואלוהים הוא הנחמה. אתה לא יכול לברוח מהמקלט ולא לצפות לגשם. אתה צעיר ונותן ואין שום גבול למאמצים שלך.
הוא הביט בעיניו המלנכוליות המנצנצות של אנדרס ואמר:
זו לא אשמתך ואני לא מאשים אותך. אבל אתה צריך להפוך דברים סביב הבן. אתה נראה כמו בן אדם גדול וחבל לראות מישהו כמוך במצב כזה. ואם יש לך ספקות תמיד חוגגים את זה, כי זו הדרך היחידה להגיע לוודאות. דעו כי כל עוד תנשמו, אתם אתם שתאמינו בו וכאשר תשלמו עם עצמכם, תוכלו להיות מה שצערך עיוור אותך לראות. תראה את אלוהים והפעם הוא לעולם לא יימוג. אתה מפקפק בדברים
…………………………………………………….
אחרי שהיה לי סבלנות והגעתי לכאן עם קריאה ארוכה זו ונושא את התלהבותי, אני אסיר תודה שתוכל לעקוב אחרי בבלוג שלי ' סקייווקר ”והלאה אינסטגרם , אתה יכול גם לעקוב אחר כתבי ב בייארט ^^
סיפור זה פורסם לראשונה בבלוג האישי של הכותב.
הצעות מחיר טובות לאחר פרידה