זיכרון שמח [או כמה ...]
כשאני מרגיש את עצמי מחליק, מטה, מטה, שוב למטה, אני רוצה לעשות מאמץ מרוכז באמת כדי להתמקד בעליות ולא בירידות.
הלכתי לטיול אחרי חדר הכושר הערב, ובמשך 20 הדקות הראשונות מצאתי את עצמי נופל למחשבות כבדות, חשוכות ולא יצרניות. ואז נזכרתי שאני אמור להכשיר את מוחי מחדש לחשוב על עתיד חיובי. אז ניסיתי לזכור תקופות מאושרות בחיי - זמנים שלווים ופשוטים, עם המשפחה והחברים.
חודש-חודשיים אחורה יצאתי לכמה טיולי קמפינג עם חבר טוב. היה שקט ושלו, והייתה חברות יפה והאנרגיה המתחדשת בלהיות בשיח, לשאוף אוויר צח ומרתק, לראות צמחייה ובעלי חיים יפים, ולהאזין לגלישה הענקית המתנפצת בכוח אדיר אל מול הצוקים השחורים. אכלנו אוכל נהדר, שתנו ערבות, הלכנו ללכת מאוחר בלילה, ונשכבנו על המזח להסתכל על הכוכבים. דיברנו והלכנו המון וזה היה ממש מקסים. הרגשתי שלווה. הרגשתי חי. הייתי שמח.
עם שחר השחר כל בוקר, בעלי המסור מביא לי כוס תה וארוחת בוקר במיטה, ואז מנשק אותי לשלום לפני שהוא הולך לעבודה. יוצא לי להתחיל את היום בהרגשה רגועה, מטופלת ואהובה. אני מגיע לטרקלין במיטה כשעה לפני העבודה, עושה עבודות התאוששות, מתעדכן במיילים ובפייסבוק, קורא, צופה בחדשות הבוקר, והכל תוך כדי נהנה מארוחת הבוקר שלי. ברגע שרגלי פוגעות ברצפה, אני רץ במשך היום, אבל אותה שעה אחת בבוקר היא טיפולית ומחלימה.
