כאבי השבוע הקדוש, שמחת בוקר של חג הפסחא.

'זה נגמר', המלים המפורסמות שנאמרו על ידי ישוע המשיח עצמו כשהוא תלוי על הצלב כשגופו האנושי מת. תקופה זו של השנה גורמת לי להרהר במילים האלה כאשר חג הפסחא מתקרב במהירות. זה נגמר סופיות מוחלטת של מילים אלה משאירה אותי ביראת כבוד. חטאי האנושות נערמו על גבו של בן האלוהים. מדהים שהוא הצליח לקחת נטל כבד כל כך, כזה שכל אדם אחר בהיסטוריה לעולם לא יהיה חזק מספיק להתמודד איתו.
ישוע התמודד מול אביו כשהוא מפנה אליו את הגב כי הוא לא יכול היה להסתכל עליו כל כך מלא חטא, שהוא הצורה האולטימטיבית של דחייה. כשאני נשען לאחור אני מבין שגם מי שלא מאמין באלוהים יכול לקבל הרבה מהמסר של חג הפסחא. אדם שהיה פעם אהוב עכשיו מבוזה ונתון לאכזריות ולהשפלה בזמן שהוא מת לאט לאט מול צופים. הוא מעולם לא איבד את יכולתו ואת שליטתו העצמית הוא פשוט סלח ולקח את עונשו הלא צודק. התמונות שמבזיקות במוחי עוצמתיות, המשיכה על ליבי היא מוחצת בעוצמה. לעולם לא הייתי מאחל לאותו גורל אפילו לא אויב, אבל הנה סיפורו של אדם שאני אוהב שמוכה עד שהוא נשם את נשימתו האחרונה.
לא מאמין חייב לחוש חמלה כלפי האיש הזה הייתי מקווה. בהיסטוריה הוכח שישוע הלך על פני האדמה. כי הפסחא המאמין מגיע בשאגה כמו אריה בשדה, השמחה כובשת, הוא קם! עם זאת, לפני אותה שמחה עלינו ללכת בדרך הכאב, בדיוק הדרך שמובילה אותנו לצלב. בלי זה אין לנו סיבה להיות כל כך שמחים. חזרה ל'זה נגמר ', האם מילים אלו לא גורמות לך להצטמרר מעט?
כשמשהו סופי אנו יכולים לנשום לרווחה - נייר המונח נעשה, ארוחת הערב מבושלת, תואר שני הושלם. הקלה מציפה אותנו בתקופות אלה בחיינו. האם כאשר ישוע אמר את הדברים האלה, האם ההקלה הציפה אותו? משימתו הושלמה הוא לקח בהצלחה את חטאי העולמות על גבו. הייתי מתאר לעצמי שאנחת ההקלה שלו הייתה כזו שאין לי את היכולת להבין. הוא לקח את חטאי כל מי שחי באותו יום כמו גם את כולם לפני ואחרי מי שיחיו על האדמה הזו. איש אחד, בנו של אלוהים עצמו, לקח את כל אותו חטא בתשלום המחיר שכולנו ראויים לשלם. אנו אנושיים, אנו חוטאים מדי יום ביומו, ומגיע לנו למות ובכל זאת הוא לקח מאיתנו את הנטל הזה, ובכך שחרר אותנו. זו עוצמה, זאת אהבה.
האם חיי משקפים את האהבה העצומה שהראה לי המשיח על הצלב באותו יום? זה מטריד אותי כל יום, במיוחד בחג הפסחא כי אני נזכר בגדולתו של הצלב. כולנו עוברים את חיי היומיום שלנו, יש ימים שהם מאבק יותר מאחרים, אבל שלום בסופו של דבר קיים, למה לחשוש ממשהו? אלוהים איתנו הולך איתנו, מול הענקים איתנו, לעולם אנחנו לא לבד. יש תקופות בחיים שלא נראות נכונות. אלוהים יכול ללכת איתנו ולצדנו להחזיק את הידיים. אלוהים מוביל אותנו, הוא אפילו לפעמים נושא אותנו. אלוהים לא זז, אבל אנחנו כן. אני יודע בחיי, תן ​​לי לנסח מחדש פזמון ישן 'הלב שלי נוטה לתהות.' אני צריך שאלוהים ייקח את זה, ויאטום את זה. כאשר החיים מכבידים אותנו אנו נוטים להתכווץ מאלוהים, ולעתים אף להאשים אותו.
עם זאת, הוא יכול לקחת את זה, הוא אפילו יכול לקחת את הכעס שלנו. אני יודע שעברתי את תקופות הכעס הקיצוני שלי על אלוהים. אני שואל למה הוא לקח את הילדים שלי לפני שהספקתי לנשק את הפרצופים הקטנים שלהם? מדוע יש לי מחלה זו שלוקחת את גופי? מדוע הותקפתי מינית בקולג '? מדוע חיי הוקפו במוות? אני לא יכול לספור את הפעמים שצרחתי את הכאב על אלוהים, צורח עד שאני מתעייף. הכעס שלי לעיתים עיוור אותי לעובדה שאלוהים נשא אותי למרות אותם זמנים, אם לא הייתי לא הייתי כאן היום. הוא הרים אותי וסחב אותי לצד השני של הצער כדי שאוכל להתמודד איתו שוב לגמרי. איבדתי את שמחתי לפעמים בחיים, מי לא? השמחה חוזרת כשאני חוזר לצלב, ליסוד מי שאני.
אלוהים נתן לי את היכולת לאהוב אחרים, לחלוק שמחה עם אחרים, לכתוב על הכאב שלי כדי לעזור לאחרים דרכו, הוא בירך אותי באהבה גדולה בחיי, ובמשפחה שמקיפה אותי באהבה. כן, היה לי כאב עצום, אבל הייתה לי גם שמחה אדירה. החטא נכנס לעולם, החטא גורם לכאב, אולם ישוע גירש את התרת השמחה להיכנס. על חטאי אני להתוודות, כי הוא שילם את המחיר עבורם, הוא נגמר.
שבוע חג הפסחא הוא רגשי עבורי, ליבי כואב על מה שעבר על ישוע. אני לא יכול לסבול לראות שום סרט שמתאר אותו זה כמו לראות את אבי נהרג לאט בזמן שצופים יורקים עליו. זה יותר מדי, הלב שלי כואב פיזית, הדמעות זולגות. אני אוהב את האיש ההוא, הוא עשה את זה בשבילי, בשבילך, בשביל כולם. האם הגיע לו למות ככה? התשובה היא מהדהדת לא הוא היה בלי חטא. זה מביא אותי לבוקר חג הפסחא, הוא קם, הוא התגבר על מוות, חטא, דחייה, אביו יכול עכשיו להסתכל עליו, זו שמחה צרופה, זה אכן נגמר! הכאב של השבוע הקודם נעלם יש רק שמחה בבוקר. 'אלוהים לא מת, הוא חי, שואג כמו אריה!' (Newsboys, Gods Not Dead, 2012). עצור להקשיב, אתה יכול לשמוע את השאגה בכל חיבוק. אהבה מנצחת!