אם יש לך גם חיות מחמד וגם ילדים ...
... אנא הודיעו לילדיכם שהם באים קודם בלבכם. זה לגמרי מובן לאהוב את חיות המחמד שלנו, אבל כל כך קל למוחות צעירים לחשוב שחיית המחמד מועדפת. זה יכול לגרום לא מעט נזק לילד להתבגר במחשבה שהוא השני לחתולים, או לכלב, או לכל אחד. היה לי רקע כזה בדיוק ולכן אני רוצה להגיע להורים. יתכן שאתה חושב 'כמובן שהילדים שלי יודעים שאני אוהב אותם', אבל זה אולי לא ברור כמו שאתה חושב. חוץ מזה, חיבוקים נוספים ו'אני אוהב אותך 'אף פעם לא מבקשים אף אחד.
זה קרה לי.
גדל שני
כשהייתי קטנה היה לי הרושם המובהק שאמי אוהבת את החתולים יותר ממה שהיא אוהבת אותי. לא הייתי הריון מתוכנן, בין השאר בגלל שהורי פשוט יצאו מהקולג 'ועניים מאוד באותה תקופה. שניהם ניסו לעשות כמיטב יכולתי עבורי, אני יודע את זה עכשיו, אך יחד עם זאת ברור מאוד שאמי לא הייתה מוכנה לילד. אבי היה מוכן מעט יותר, והוא דאג לרוב צרכיי כולל האכלת בקבוקים, החלפה וכו '. אמי תמיד אמרה שהיא רוצה שיהיה לי סוס במקום ילד. גם אם היא התבדחה, דבר כזה נתקע במוחי מגיל צעיר מאוד.
בכל פעם שהיא מלטפת את החתולים לפני שהיא מחבקת אותי, או מגלה להם חיבה רבה יותר ממה שהראתה לי, שמתי לב. זה היה נורמלי. לעתים נדירות היא אמרה 'אני אוהבת אותך.' היא לא הפגינה בחיבה כלפי בני אדם. היא לא חיבקה הרבה, או נתנה לי לשבת על ברכיה לעתים קרובות מאוד. היא אפילו לא הנקה אותי. מאוחר יותר, כשלא היינו כל כך חסרי כל, שמתי לב איך החתול שלה תמיד מקבל את המזון המיוחד שלו שנקבע על ידי הווטרינר ולא משנה מה, כשלא חשבתי שאני מקבל טיפול שווה ערך. שמתי לב איך היא עדיין מפגינה הרבה יותר עם חיותיה מאשר עם משפחתה האנושית וגדלתי בתחושה שאני משחקת להם כינור שני. פיתחתי לא מעט קנאה כלפי החתולים שלה אבל הדחקתי את זה, וחשבתי שאני צריכה לסבול את זה כי זה נורמלי.
מה הציל אותי
כמעט נפלתי באותה מלכודת אחרי שהתבגרתי. במעצבי שנים הייתי קרוב יותר לכלב ולעז שלי מאשר לחברי האנושיים המעטים - אחרי הכל, הם לעולם לא יפגעו ברגשותיי, לא יסכימו איתי או יבקשו ממני לעשות כל דבר שיביא אותי מחוץ לאזור הנוחות שלי. הזדהיתי הרבה יותר עם בעלי חיים או חייזרים מאשר עם היותי אנושי. חלמתי על יום אחרי שגדלתי, ויכול להיות לי הרבה חיות משלי, כי הרגשתי שמחה ונוחה סביבם. בן הזוג שלי הציל אותי מכך - היה קשה לקבל את עצתה בהתחלה, אך בהדרגה היחסים שלי איתה הפכו להיות חשובים מספיק כדי שאוכל לראות איך להיות בסביבת אנשים טוב יותר מאשר להיות בחיות. בן הזוג שלי לימד אותי לאהוב חיבוקים, ועזר לי ללמוד שמגע מנחם ידידותי יכול לקרות בין בני אדם, לא רק ביני לבין חיות המחמד שלי. היא לימדה אותי להתכרבל.
במבט לעתיד
גדלתי הרבה מאז שהכרתי את בן זוגי היקר. ברגע זה אכן יש לי חתול - אך לא את שני החתולים, חולדות הכלבים, הציפורים וחיות המחמד שהייתי רוצה כשגדלתי. בן זוגי ואני שנינו אוהבים אותה, אבל אנחנו גם מוקירים זה את זה, וניכר כי מערכת היחסים האנושית חשובה או חשובה לא פחות מזו עם החתול שלנו. לאף אחד מאיתנו אין ספק בכך. אם היו לי ילדים, הייתי מקפיד לדעת כמה הם חשובים לי.
אני עדיין משלים עם כמה כעס שאני מחזיק בתוכי כתוצאה מהזנחה של אמי. גדלתי במחשבה שאני פחות, בין השאר בגלל גורמים אחרים, אבל בחלקם בזכותה, ומעולם לא הרגשתי חופשי אפילו להודות שהכעס היה שם. לא הייתי חופשי להביע את זה אז זה יתפוצץ לפעמים. זה עזר להזין תחושה רעילה באמת של שנאה עצמית, דבר שאני עדיין מנסה לרעוד. אפשר היה למנוע זאת רק עם קצת יותר תקשורת, כמו גם מישהו שהיה מסוגל ללמד אותי אסטרטגיות התמודדות כדי שאוכל להתמודד עם מה שהרגשתי.
חיות מחמד נהדרות, ועדיין אני מחשיב כמה מהם כבני משפחה. אבל למדתי מנסיוני ולעולם לא הייתי מעלה אחד מבני משפחתי האנושית. תקוותי היא שכל חובבי בעלי החיים שיש להם גם ילדים יתנו לילדיהם חיבוק נוסף - ו'אני אוהב אותך 'כנה, כך שהם לעולם לא מפקפקים במסירות הוריהם.
אם אהבת את הפוסט הזה, אנא בקר Mindflight!
כל התמונות בפוסט זה הן מ- Pixabay.