לשחרר

אני זוכר, בבהירות מוחלטת, את הרגע שבו הונח התינוק הראשון שלי בזרועותיי. שכבתי על שולחן אולם הניתוחים, עברתי ניתוח קיסרי, ושאלתי בדמעות אם כל אצבעותיו ורגליו נוכחות ומסופקות. אחר כך נחתך החוט, הוא הוערך ונעטף והושם בזרועותיי כדי שבעלי ואני יעריצו בזמן שהמנתחים יעשו את מה שהם צריכים לעשות.

בכינו באהבה ונישקנו זה את זה וחנקנו את ילדנו היקר בנשיקות עדינות תוך שאיפת ניחוח יוצא הדופן של תינוק שזה עתה נולד. והתאהבנו עמוקות - ממש שם ואז - באדם החדש והמופלא הזה. עד שהחזקתי אותו בזרועותיי, לא ידעתי שיש דרך אחרת לגמרי לאהוב. לא האהבה הנלהבת והתאוותנית לרומנטיקה חדשה. או האהבה הנצחית והשבורה של המשפחה. ולא אהבה עדינה, מוכרת ונוחה של חברים טובים. להחזיק את התינוק שלי בזרועותיי בפעם הראשונה צרב אהבה נצחית ובלתי שבירה בלבי ובנשמתי.