לשחרר את העבר כואב

היה היה פעם…

כשהייתי צעיר הייתי ילד ביישן וביישן ולעתים קרובות הרגשתי לא במקום. כמעט כמו גרב צבעונית שמופיעה במייבש אתה יודע שזה לא שייך לך אבל לא יודע איך זה הגיע לשם! באותה תקופה לא הרגשתי צבעוני, הרגשתי שהברווזון המכוער שרציתי ישתלב בו אבל לעתים קרובות הרגשתי לא רצוי. זו הייתה תחושה מפחידה וזו התפתחה כתוצאה מגידול בבית כאוטי. חיי היו כמו נסיעה ברכבת הרים לעיתים חסרת אירועים, לרוב כאוטית ותמיד בלתי צפויה.

הגנה מפני הכחשת כאוס, פנטזיה ומיומנויות מועילות אחרות ..

אם הכחשה הייתה פרס, המשפחה שלי הייתה מנצחת בכל פעם! היה בביתנו פיל גדול שנקרא הכחשה והוא ניזון מתוהו ובוהו! התוהו ובוהו יתחיל כשאבי האלכוהוליסט החליט להוריד את פני האדמה ביום שישי, רק כדי להופיע שוב בתמהון שיכור ביום ראשון בלילה. אמא שלי, מאפשרת, תעניש את אבא בשתיקה קרה שיכולה להימשך ימים או עד לסבב המשקאות הבא. לתערובת זו נוספה נוכחותה מבשרת הרעות של סבתי מצד אבא, שתפקידה העצמי היה להמשיך ולערבב את סיר הטינה בין אמא לאבא. לבסוף, קבוצת אחים חורגים סוררים ואחיות יתומות הושלכו למדידה טובה. ובכן, עם צוות שחקנים כזה שלא ירצו לברוח!

מתוהו ובוהו ועד לה לה לנד

משהו יפה לספר לחברה שלך

פנטזיה מתוך כאוס לתוך לה לה לנד

עולם הפנטזיה שלי היה כזה שמבוסס על טוב ורע! כדי לברוח מכאב הדחייה והפחד, יצרתי פנטזיה משוכללת, בה נולדתי נסיכה, שהיה לה המזל שנוא על ידי מלכת יריבה רעה (מראה מראה על הקיר ...). הוריי ה'אמיתיים '(הכנס מוסיקה מלאכית) ביקשו שהסנדקית הפייתית המגושמת שלהם, הכוונת היטב והסובלת מעודף המשקל, תביא אותי למקום מבטחים. היא הייתה אמורה למסור אותי לבני דודים שגרו רחוק רחוק. לרוע המזל, היא קיצצה כנף בדרך לנקודת הנשירה ובסופו של דבר נחתה בצינוק. במקום הזה התגוררה משפחה שהייתה ההפך הגמור מהורי 'האמיתיים'. כמובן שכמו בכל אגדה טובה לא הייתי אמור להיות שם זמן רב, אבל צוות החילוץ מעולם לא הופיע ולכן הייתי תקוע שם.

קבלה, סליחה וחמלה ...

אוקי, כך שחיים בעולם פנטזיה לא ממש עבדו. למרות מיומנות ההתמודדות המורכבת של הפנטזיה שיצרתי, עדיין הייתי מפוחדת, עצובה ובודדה מאוד. רק אחרי שעזבתי את הבית, החלה עבודת הריפוי האמיתית. לקח הרבה זמן דמעות, טיפול ולמידה כיצד להתמודד עם הכאב בדרכים רחמניות ואוהבות עד שהפרספקטיבה שלי עברה. למדתי לקבל ולסלוח להורי.

קבלת דברים כמו שהם עוזרת לנו להמשיך הלאה ...

הצלחתי לראות שלמרות הכאוס והדרמה, הורי עברו דרך לראות את העולם שהיה צנוע וחומל. הצלחתי גם לראות שמדובר בשתי נפשות טובות לב וצנועות, שנאבקו להתמודד עם הפגיעות והאתגרים שחוו בחיים, תוך כדי ניסיון לאהוב את ילדיהן כמיטב יכולתן. כשהתחלתי לשנות את ראייתי עליהם נפתחה הדלת לאהוב ולקבל את עצמי. למדתי לחיות עם לב לא מוגן וראש פתוח. הבנתי שהדבר הכי אוהב שאני עושה לעצמי הוא לראות מבט מאוזן על הורי. הבנתי שכולנו בדרך זו או אחרת, בזמן כזה או אחר סובלים. זה רק חלק מהחיים.

שיעורי חיים חשובים:

החיים הם על ריפוי והתמרה

על מנת לצמוח עלינו להיות מוכנים לראות ולהרגיש את כאב הפצעים שאנו נושאים מילדותנו.
כאב הוא לא האויב, זה איך שאנחנו מתמודדים איתו. אם אנו רואים את עצמנו כקורבנות נמשיך להתייחס לעצמנו ככאלו. זה מעצים את הכאב ושומר אותנו כבולים לעבר.
ללמוד להיות רחום בעתות סבל, הוא זה שמשאיר אותנו פתוחים ופתוחים. זה עוזר לנו לעבור דרך כאב. אנחנו מפסיקים להתנגד ולהתעקש שהחיים יהיו אחרים ממה שהם.
להרפות מהניסיון לשלוט בחיים. זה לא עובד וכשאנחנו מנסים לשלוט על דברים, אנשים, אירועים הכאב והסבל מתגברים. במקום זאת, כאשר אנו מכירים בפחד העומד מאחורי הדחף לשליטה אנו יכולים לבחור את מעשינו ממקום של חוכמה במקום מפחד.
שלעתים קרובות אנו מקבלים הזדמנויות רבות לשנות את נקודת המבט שלנו וכאשר אנו עושים זאת, זו הזדמנות להתחבר למה שנבון ומרפא.
שהעבר שלך לא מגדיר אותך, זו ההשקפה שלך על החיים.

עד הפעם הבאה ... שיהיה לך טוב

להציל