חיים עם מחלת נפש: מה צריך להזכיר לנו כשאנחנו מתפרקים
'אני כל כך מצטער.'
אני מביט על בן זוגי דרך עיניים מטושטשות דמעות, חונק את התנצלותי הכנה ורגועת האשמה.
אצבעותיי סבוכות בידו כשאני מצמיד את ידו, בניסיון למחוק את עצמי במשהו אמיתי ולהזכיר לעצמי את אחת הסיבות הרבות שאני לא יכולה לוותר עליה.
אני באמת אני מצטער. אני לא אומר את זה כדי להרגיע אותו או לנסות לגרום לו להרגיש טוב יותר. אני באמת, עמוק עם כל פיסה כואבת בי, הוא בייסורים להעביר אותו דרך זה. כל מה שאני יודע לעשות זה להתנצל.
אני מצטער שבעוד כמה ימים אני לא אהיה האדם שהוא מכיר.
צר לי שלא אוכל להראות לו תמיכה וחיבה באופן שמגיע לו לאהוב.
אני מצטער שלא יהיה לי כוח לעשות כמעט כל מה שאנחנו נהנים לעשות ביחד.
יש לי דיכאון.
אני גולש לפרק דיכאוני ואני גורר אליו מישהו אחר.
אני עושה דיכאון מספיק זמן כדי לדעת מה צפוי. זה הולך להיות גיהינום עבורי, אבל זה יהיה ממש מאתגר עבור בן זוגי.
הוא יראה אותי מתפרק בידיעה שהוא לא יצליח להחזיר אותי.
הוא ידאג לי ולא אוכל לטפל בו.
אני אקח בלי יכולת להחזיר.
הוא יקשיב לי לדבר על כאב, חוסר תקווה ורצון למות.
הוא יוציא אותי מהמיטה כשאני לא יכול לעשות את זה בעצמי והוא ידאג שאוכל כשהתיאבון שלי ייעלם.
אני יודע מה לפנינו וזה לא נראה טוב, לאף אחד מאיתנו.
הוא מסתכל עלי, עיניים ירוקות מלאות חלקים שווים פחד ואהבה.
'אתה חושב שזו אשמתך שיש לך דיכאון?'
'לא,' אני לוחש, כשמבטי מונח לפתע ברצפה.
'האם היית מתנצל בפני אם הייתה לך מחלה גופנית, כמו סרטן?'
זו יותר מדי אהבה בשבילי לטפל בה. זה בא לשפוך את עיניי.
'יש לך מחלה כרונית. לא בחרת בזה. אז אתה לא צריך להצטער. '
אני מתחיל לתהות כמה פעמים אמרתי את התחושות המדויקות האלה ללקוחות שלי.
זה מה שאני עושה לפרנסתי. זה מה שהקדשתי את חיי לשיתוף עם העולם. ואפילו עדיין, צריך להזכיר לי.
לא משנה כמה זמן היינו במסע ההתאוששות שלנו, אנחנו צריכים לחזור על אותה צוואה שוב ושוב, כי בכל פעם שנאחר בתהליך שלנו, הבושה מנסה לחזור ולהתחיל.
אז אנחנו אומרים את אותם משפטים כמו מנטרה כדי להחזיק אותנו במסלול. אנו מקיפים את עצמנו באנשים שידברו עלינו את המלים הללו כשאנחנו מאבדים אותם בתקופת החולשה שלנו.
בין אם שמעתם זאת אינספור פעמים ובין אם זה בפעם הראשונה, אנא הבינו זאת:
אתה לא אשם במתרחש בראשך. אין לך על מה להרגיש אשמה או להצטער. זה לא התפקיד שלך להגן על העולם מפני ההפרעה הנפשית שלך. לא שמת את זה על עצמך. זה קורה לך ואתה תשרוד את זה. מחלת הנפש שלך לא מגדירה אותך, היא פשוט חלק ממך. ניתן לבטל את הבושה שאתה עלול להרגיש ולמצוא תקווה. הקרבות במוחך יכולים להיות אמיתיים, רציניים ומתישים בדיוק כמו מחלה גופנית. ההבדל היחיד הוא שהמחלה שלך אינה נראית לעין.
אם אתה זקוק למישהו שיזכיר לך את זה, הרם טלפון.
קו טקסט משברי
שלחו הודעת טקסט ל- HOME ל- 741741
חבל הצלה לאומי למניעת התאבדויות
(800) 273-TALK (8255)
מוקד משבר נוער לאומי
(800) 442-HOPE (4673)
למילים נוספות בנושא בריאות הנפש, בקרו alexiszevnick.com
להעיר ציטוטי אהבה בשבילה