בדידות לעומת להיות לבד ...
רבים רוצים להדגיש את ההבדל בשני המושגים הללו ובעוד שאני מסכים באופן עקרוני עם הרעיון להיות נוח ברעיון שלי על עצמי ועל החברה שלי, אני שם כבר שנים במערכות יחסים. כבר זמן רב שנוח לי עם החברה שלי. לא אכפת לי לבלות לבד. אין לי שום בעיה להשקיע זמן בחקר, קריאה, צפייה בתוכניות שלי, לימוד, פעילות גופנית, קביעת ארוחות משלי, כל מה שנוח לי לעשות בלי נוכחות או סיוע של אחר.
אבל בואו נודה בזה. כולנו רוצים חיבור. אני לא זקוק לאחרים סביבי מסיבות מעשיות. אני מסוגל לחלוטין לשלם את החשבונות שלי, לדאוג לצרכים היומיומיים של ביתי. אני יכול לטפל בי. זה לא אומר שאני לא מייחל לחברות בשעות הערב המאוחרות. אני מאחל לחברת מישהו שלא מעוניין לדאוג לאגו ולכלכלתם. אני אדאג לשלי, אתה דואג לשלך. אני רוצה מישהו שמתעניין בחברה שלי ורק בחברה שלי. איך זה יהיה? אולי היה לי את זה בעבר ולא הצלחתי להכיר או להעריך את זה. אני לא בטוח.
בגילי, אנשים מסומנים לעתים כה קרובות על ידי צלקות מערכות היחסים הקודמות שלהם. אני יודע שאני לא שונה. ובכל זאת, נראה שרבים מעוניינים להגן על עצמם מפני ההונאה האפשרית, מכסה המנוע. האם זה כל מה שהפכנו? מציין את הדאגות זה של זה כשאנחנו מתרוצצים בחורי השועלים הקטנים שלנו של בטיחות ודאגה?
אתה עלול לחשוב שקל לי לומר זאת מכיוון שאסור שיהיה לי הרבה. למעשה, יש לי את כל הפרנסה שלי בקו ואני מסתכל על כל אדם בדאגה ובדאגה מירבית. ובכל זאת אני רוצה משהו אחר. אני רוצה מישהו שאולי יהיה מוכן לנצל את הסיכוי רק להתקיים עם מישהו אחר, להבין מי הוא ולגלות אם החיים עשויים למצוא קשר בדרך כלשהי.
נדיר שזה נראה מה שאחר רוצה. או לפחות, הם עשויים לרצות את זה איתי ואני לא יכול למצוא את עצמי נמשך או שאם אני נמשך, הם לא רוצים את זה איתי. האם זה אומר משהו עלי או על בני אדם בכלל? תסמונת הזבל הישנה 'רוצים את מה שאנחנו לא יכולים לקבל'. האם אני כל כך אופייני שאני לא מוצא דרך לרצות את מה שטוב לי? האם אני רק מצייר אליי את מה שאני חושב שמגיע לי, שהוא השבור, לא מעוניין או שטחי? יכול להיות ששברתי מבחינתי היבטים, אבל אני לא השאר. יש בי כוח. יש לי יכולות ריפוי.
אני מעוניין בצמיחה ולהתקדם. אני רוצה להבין מה המשמעות של כל זה והמקום שלי בקיום הקצר הזה. אני רוצה למצוא קשר עם אחרים שהוא משמעותי ומספק. ועדיין, אני מוצא את עצמי הנזיר משום שאחרים לעייף אותי לעתים קרובות. צרכיהם של אחרים שוקלים כבד ואני לא בטוח כיצד לצייר גבולות בריאים כדי לא להישאב עד כדי אובדן עצמי.
יש לי חתול שזוחל לי על החזה ורודף למטה, ללקק את הסנטר ומגהץ בשקט. נראה שהיא מכירה ומבינה את מטרתה. היא יודעת שהיא מרוצה, יושבת על עמדת הגדר כדי לצפות בפעילות בשדה הסמוך ואז נכנסת פנימה כדי להתכרבל לידי בנוחות. ברצוני לאנתרופומורפיזציה שלה ולחשוב שהיא אולי מחפשת את החברה שלי בשבילה ובקלותי, אבל אני לא רוצה להקרין עליה את הבעיות שלי. היא אמנם מבהלת קצת יותר חזק כשאני מלטף ומגרד בראשה, אבל האם זה בגלל שאני מאכיל אותה בבוקר, או בגלל שהיא באמת נהנית מהחברה שלי?
יש לי כלב הצלה מתוק, מפוחד ועצבני, שאוהב להתכרבל על רגלי מיטתי כדי לישון, בין אם אני במיטה ובין אם אני נעלם מהבית לזמן מה. הייתי רוצה לחשוב שזה בגלל שאני מקור לנחמה, ומכיוון שהיא הולכת אחרי מחדר לחדר, אני לא חושבת שאני רחוקה. עד כמה שאני מעריץ את השניים האלה ואת כלב האחות הסמוך יותר שלהם, הקשר עונה על חלק מהצרכים שלי, אבל לא לכל.
נראה שחלק מהספרים שקראתי מרמזים על כך שאינני מסוגל להסתמך על עצמי לצורך פרנסה או צמיחה. אם הם רק היו יודעים את הרמות שגדלתי השנה. אם הם רק ידעו את הדברים שעבדתי עבורם ומנסים להשיג עם שלוש קריירות חדשות, עושים הכל לבד ואין לי שום תמיכה אמיתית שלא הייתה בעיקר פנימית. אם הם רק ידעו את הספרים ותהליכי החשיבה אני מנסה להעלות מהאדמה ומעצמי.
האם זה בגלל שאני מופנם? האם זה בגלל שאני מחויב ונחוש להוכיח את עצמאותי? האם זה בגלל שאני עקשן מדי וארד בלהבות? אני לא בטוח עדיין. אני מושיט יד לחלק, אבל יש להם את החיים והנושאים שלהם לעבוד ולעמוד איתם. הם לא יכולים להגיע אלי אלא רק על בסיס מוגבל.
וכך, אחרי עוד יום של עבודה וכתיבה, לימוד וניסיון למצוא קצת הנאה שקטה במילים, ברעיונות, בארוחה שקטה, בכמה מילים מדוברות של ברכה עם אחר, ובחום של יצורים על המיטה ועל שלי חזה, אני חייב להיות מרוצה. אני חייב לראות שכאן אני אמור להיות ברגע ובזמן הזה, גם אם אני יכול לאחל למשהו אחר.
אני חייב להיות…
דברים מתוקים לומר לנשים
