נישואים: רק הבנות מוכנות.
יש לי 6 אחיות, אז אני מכיר וראיתי (בעיקר) רק את הבנות מוכנות לנישואין. זה ניכר כאשר הם מוצאים את בעלם החלומי וכיצד הם נוהגים בהכנות לחתונה שלהם, במיוחד בשמלות ואז מצפים לתמונות המושלמות האלה להביט שנים אחר כך.
יש להם תוכניות כמה ילדים הם ישמחו להביא לעולם, אם זו הייתה ילדה, הם דמיינו עבורה סוגים שונים של תסרוקת, נעליים ושמלות יפות ואם זה היה ילד, הם מתפללים שהוא ממש חמוד כמו בעל, גבוה ונאה.
הם נכנסים למחויבות זו לכל החיים רק כדי לגלות שזה לא כל מה שהם קיוו לו. אז הם חיים שני חיים נפרדים אחד שיש לשמור בתוך המשפחה ואחרים שאנשים מבחוץ צריכים לראות ולאהוב. יכול להיות שאני מדבר רק מתוך שלי נקודת המבט של המדינה, כמו שבנות רבות מגיל 25 ומעלה חושבות על נישואים. בכך היא הופכת את החברה לאילוץ בנות לנישואין בלבד ולא נראית חיונית להתפתחות או שיש לה דבר לתרום לחברה המיידית שלה ומעבר לה - אבל זה נושא אחר ליום אחר.
כילד שגדל עם אחיותי לימד אותי כל כך הרבה על בנות ואיך להתייחס לאישה אבל הכי חשוב איך לחיות עם אישה - להבין את שפת הגוף שלה ולהגיב בזהירות.
מניסיון, החברה שלנו (ההורים) מכשירה ילד בצורה שונה מבנות, שכן בדרך כלל מלמדים את הבנות כיצד לטאטא את הבית, לבשל, לסדר את הסביבה, לעשות קניות, לעשות כביסה בין היתר בזמן שהבנים עוזרים רק מדי פעם בדברים נקרא. למרבה המזל, זכיתי ועדיין להיות בעלי הורים שחלקו את האחריות באותה מידה - כיוון שאוכל לבשל, לטאטא, לעשות כביסה, לעסוק בייביסיטר בין דברים רבים שרוב הגברים היו מכריזים על חובותיה של הגברת.
בדיוק ככה, כל ילד צריך ללכת לבית הספר ולקבל את החינוך הכי טוב, כל ילד בין אם לגבר או לנקבה צריך להיות מוכן לנישואין. ככל שניתן להציל גירושין רבים בעתיד. רוב הגברים הולכים לנישואין כל כך מבולבלים והלוואי שהם לא, כי הם מרגישים שהם לא מוכנים או שהם יותר מדי עבודה.
בנישואין, המיועדים לשני צדדים, אדם אחד נותר לעשות את מטלות הבית, לטפל בילדים, לענות על צרכיהם כמו גם על הבעל. אם היא עבדה לפני הנישואין, היא צפויה לעזוב את העבודה ולהישאר בבית. תפקידו של גבר במערכת יחסים כזו אינו להביא תמיכה כלכלית למשפחה בלבד, אם על ידי השגת בן זוג לחיים ובן זוג אחד מרגיש צורך להיות היחיד שמקבל החלטות עבור המשפחה אז יש בעיה גדולה מאוד.
מלמדים את הבנות לסבול את בעלה לא משנה מה, גם כשהן מכות הן משרות את זה כחלק מנישואין, פשוט כי אמרו לה כי חובתה של כל אישה היא לשמור על סדר ביתה.
היא אפילו נאלצת להתמודד עם גבר שמתנהג כמו ילד - להשליך את בגדיו מהסלון עד לחדר השינה בשם שמירת ביתה. אין לה קול ובכל זאת נשארה בגלל ילדיה וכדי לשמור על ביתה. ואחרי שנים של עיוותים רגשיים, פיזיים ופסיכולוגיים כאלה, החברה רואה את זה ומכנה אותה 'תרבות ומסורת' של עמנו.
אני חוגג כל ילדה שאמרו לה על כזאת שגייה ועקבה אחריה, אתה הסיבה האמיתית שבגלל הדור שלי לא מכוער את מוסד הנישואין.
אם מלמדים כל ילד חצי מהדברים שלימדים ילדה, הוא יגדל להעריץ כל אישה שהוא רואה, לא כמושא של הנאה מינית אלא כיצור יוצא מן הכלל בעל איכויות יוצאות דופן שאף סכום כסף לא יכול לקנות. חשוב לא פחות שבנים יהיו מוכנים רגשית לחסל התעללות מכל סוג שהוא בנשים, מכיוון שאינן שקיות שקיות ואינן חלשות.
