בריאות נפשית
הסיפור שלי עוד לא נגמר
גדלתי בבית די רגיל, שמרני, ממעמד הביניים. ההורים שלי לא היו סופר קפדניים. או סופר מקלים. הם היו פשוט סוג של - ממוצע באמת ... פירסינג, שינויים בגוף וקעקועים פשוט לא היו כוס התה שלנו. אני זוכר שאבא שלי חשב שזה מוזר, רציתי שאוזניים שלי יינקחו בגיל 16. עשיתי את זה בכל מקרה ... פעמיים
מעולם בחיים לא שקלתי (אי פעם, אי פעם, אי פעם ...) לעשות קעקוע. למעשה בעיקר חשבתי שקעקועים זה דבר טיפשי לעשות - כלומר מי יעשה משהו כל כך קבוע לגופם? זה בהחלט המסר שאני מעביר לילדי כבר 20+ שנה! ואז ביום ההולדת שלי בחודש שעבר, פתאום חשתי דחף מוחלט לעשות קעקוע. לא כקישוט - כהצהרה. לא בשבילך. לא למשפחה או לחברים. הצהרה בשבילי. להזכיר לי הסיפור שלי עדיין לא נגמר.