דוחף מילים: או איך למדתי להפסיק להתמהמה ולהתחיל לאהוב את המלאכה שוב
נובמבר הוא חודש כתיבת הרומנים הלאומי (בקיצור נאנורימו) והשנה הייתי נחוש להכניס את הכובע לזירה ולכתוב את הרומן הראשון שלי.
מה שבטוח, סיום הכתיבה שעשיתי עד כה, בעיקר ללא שכר בעשור האחרון, חידד את כישורי ואיפשר לי לפגוש כמה אנשים נפלאים (כמו הצעירה הנחמדה שהציעה לעשות כיסוי עבור את הספר שלי כתרומות תודה לפרויקט האתר שלה) וכדומה, אבל מעולם לא ראיתי את עצמי סופר אמיתי ולפעמים אני עדיין לא עושה זאת לפעמים.
BayArt היה אדיב לתת לי במה להושיט יד עם היצירה הבדיונית האחת שלי שתואמת את הטונים מעוררי ההשראה של BayArt עצמה, אותו תוכלו לקרוא כאן .
מבחינת כל פיקציה אחרת היו בראשי רעיונות לסיפור וכמה טובים למדי בגידול הזה אני יכול להוסיף, אבל הקולות השליליים בראשי היו מצלצלים מיד:
'מי אתה חושב שאתה, מנסה לכתוב ספר, הוא לעולם לא ימכור, זה יותר מדי עבודה ואתה באמת חושב שאתה סופר בפועל? כמו סופר-סופר? כן בסדר חבר, בהצלחה עם ההוא. '
בשלוש-ארבע השנים האחרונות הייתי במסע וחלק עצום מהמסע הזה מתרכז סביב דעתי את המחשבות הנבזיות שהחזיקו אותי במשך עשרות שנים מלראות את הפוטנציאל האמיתי שלי.
לקח לי לאבד כמעט את הכל כדי לצאת מההכחשה ואז כמעט לאבד את כל מה שיש לי עכשיו רק כדי להביא את עצמי לנקודה זו, אבל אם יש לי את האומץ לשכנוע שלי אז הכאב הוא רק פתח להארה.
זה לא אומר שכאב עדיין לא כואב, יש הרבה ימים כשאני יושב כאן ומחכה שאדם כלשהו יראה אותי ראוי או לא לעזרה כספית שלעתים הפכה את חיי לגיהינום. קשה לשמור על הלך רוח חדש כאשר בכל מקום אליו אתה פונה הוא מתח מאיך שאתה הולך לאכול היום כדי להרגיש הרבה בחוץ כי אין לך כספים בסיסיים לעשות טוב ... כלום.
אותו סוג חשיבה יכול לדמם לפרויקטים גדולים יותר שתרצו לקחת על עצמכם ולקידום חלומותיכם. הקולות יגידו שעדיף לחכות, עדיף להחזיק מעמד עד שתהיה מוכן, עדיף לא לעשות את זה בכלל כי אתה בעצמך חושב שאתה יכול פשוט להיות הונאה.
אז הנה עכשיו ביום השמיני של ננורימו ויש לי יותר מ 13,000 מילים שנכתבו על הרומן ההוא. ובכל זאת, דרך ארוכה להגיע ליעד של 50,000 מילים עד ה 28 בנובמבר השנה, אבל זה יותר ממה שאי פעם חשבתי להשיג לפני שהתחלתי בכביש זה לפני כמה ימים.
דבר מצחיק קרה בדרך להישגים:
ביום הראשון גידרתי וגידרתי, תמיד מצאתי משהו שיסיח את דעתי, תמיד מצאתי דרך לצאת מהישיבה, חבשתי את הכובע הקשיח הזה וסתם טוב, כותב!
אז ביום הראשון עשיתי מאמץ מרוכז וקיבלתי את המכסה היומית של 1,667 מילים. ביום השני דילגתי עד מוקדם מאוד ליום השלישי אבל גרמתי לעצמי להישאר ער וקיבלתי 3, 500 כמה מילים מוזרות, שהחזירו אותי למסלול. למחרת כתבתי ממש מתחת למכסה אבל אז חזרתי וטבלתי כפול בסוף השבוע הזה ואז עשיתי את זה שוב אתמול בלילה והכנסתי עוד 3,000 כמה מילים מוזרות לרומן.
הרעש הוא שאף אחד אף פעם לא מרגיש מוכן ללכת לעבוד על פרויקט החלומות, אף אחד לא מוכן באמת לקחת את קפיצת האמונה הזו, שהיא בעצם רק אמונה בעצמך וביכולות שלך.
הייתי צריך לכפות את הכתיבה ממני כמה פעמים בזמן שהמוח שלי אומר לי שאין לי מושג מה יקרה אחר כך, אין לי עסק שמנסה לכתוב ספר וגם מי לעזאזל בכלל יקרא את הדבר הזה אם נסיים אותו?
תירוצים עייפים ממוח שאינו עצלן, אך תמיד הקשיב לקול הזה ולא להפשיל שרוולים ולרדת לעניינים.
אף אחד לעולם לא יעשה את זה בשבילך, כל החלומות והעושר והקשרים העמוקים שאי פעם קיווית יכולים להגיע אליך בלילה ולהפוך את חייך לגן עדן אבל זה עדיין לא יכין אותך לעקוב אחר החלום המציק הזה שלך ראש כי בסופו של דבר מקסים ככל שהדברים האלה עשויים זה לא משפיע עליך בעקבות שֶׁלְךָ חלומות.
מה שעורר בי השראה לחזור לכאן במהלך החודש העמוס הזה ולכתוב משהו כדי לחלוק אתכם את החוויה הזו הוא משהו שקרה עם החבר הכי טוב שלי. היה לה סט קלפי האלוהות הזה וביקשתי ממנה למשוך לי כמה קלפים ולשים אותם במערך הפשוט הזה של ארבעה קלפים.
בלי הרבה הפתעות, קיבלתי את אותו סוג של תשובות שקיבלתי במשך חודשים. יש לך את מה שאתה צריך, אנחנו שומעים אותך, אנחנו באמת עושים וכל זה ועוד יכול להיות שלך אבל אתה תצטרך לרדת מאחוריך ולעבוד קודם כל בשביל זה.
עם נחישות, החיים תמיד ימצאו דרך.
כפי שאמרתי בסיפורת הקצרה שלעיל אלוהים מחלק כלים, הוא עושה לֹא לבנות את הבית עבורך ואותם הכלים יכולים להרוס את הרכוש שלך במקום לבנות אותו לגבות ולתקן את הסדקים בקרקע.
ביקשתי מחברתי למשוך קלפים בעניין אחר והיא אמרה שהיא תבחר רק אחד.
מה שחזר הפך אותו לרומן עצמו ואולי זו הדרך הטובה ביותר לתאר אותו:
'אז מי בדיוק ציד את מי כאן אז?' טים שאל.
'אתה רואה את טים שזה בדיוק זה.' סמואל הביט סביבו כאילו הוא מספר לטים סוד עצום, דבר אסור שאף אחד אחר לא יכול היה לדעת.
'יש טורפים ויש טרף. יש חתולים ואז יש את העכבר. בין אם זה נכון או לא נכון, כולנו משחקים באותו משחק. פילוסופים יגידו לך שזה על הדבר שאתה ציד, בעוד שאני, ואני יכול לטעות כאן, חושב שזה הכל על איך שאתה צוד.
לציד תמיד יש מטרה, העניין הוא כמה טוב אתה יכול לצוד ואם אתה הולך לצוד משהו גדול ממך, כמה זמן אתה יכול לחכות לזריקה המושלמת? העניין הוא שצילומים מושלמים לא קיימים לעולם..חכה להם ואתה תהיה רעב לנצח. '
עליכם לצוד על מנת להשיג את מבוקשכם ואם אינכם מצליחים להשיג את הזריקה הנקייה הזו, עליכם לקחת את הטובה ביותר שאתם מסוגלים לה, כי בעוד שאולי הזדמנות אחרת עשויה לבוא להגיע ליעדים הללו, היא עשויה לעולם לא לבוא שוב.
זו הייתה השאלה שנשאל קלף אחרון, האם עדיף להיות הצייד או להיות ניצוד?
כשהייתי עמוק בתוך הלך הרוח הזה (ועדיין יש לי עבודה לעשות מכיוון שהמסלול הזה במוח שלי נחתך כל כך עמוק וכמו כל אחד אחר חי על הפלנטה הזו בכל מצב שהחיים יכולים לזרוק עלינו, תמיד תהיה לך עוד עבודה לעשות בכל מקרה, לא משנה כמה בריאים תהיו נפשית ופיזית) לא היה לי שום רצון לעשות שום דבר, הייתי בוכה הרבה ומתלונן שלא קיבלתי כלום בזמן שבמציאות היה לי את כל מה שהייתי צריך והיה לי במשך שנים באמת.
שאלתי את השאלה האחרונה בכרטיסי חברתי מסיבות מרובות. כמה דברים שצוינו עליהם הייתי מגדר בתירוצים צולעים שנבנו מפחד, כמה דברים שחשבתי שלעולם לא יקרה עבור 'אדם כמוני' וזוגיות אישיות.
המאבק רחוק מלהסתיים, הוא לעולם לא יסתיים ותמיד יהיה מקום לשיפור, אבל אני חושב שקיבלתי את הרעיון שאם אאלץ את עצמי לשבור את מעטפת הנוחות והמחשבה העומדת, אם אבחר לצוד במקום לא לצוד בכלל, אפילו בדרכים קטנות אני יכול להתקדם יותר ממה שאי פעם חשבתי שאפשר.
דרך עשיית העבודה של עצמנו כל החלומות יכולים להתגשם אבל זה אף פעם לא אגדה מכיוון שבאגדות הם מדלגים על החלקים הטובים ולעולם לא מראים את העבודה הכרוכה בכך.
אני מתכוון שמישהו היה צריך לבזבז שבועות, חודשים או אפילו שנים בבניית המגדל ההוא שרפונזל השליך ממנו את שערה כדי שהאהוב שלה יטפס ואני אהיה מוכן להמר במישהו אם לא כולם מלבד אולי איש הפח יש שלפוחיות על הרגליים ההליכה הארוכה אל עיר הברקת באוז.
אז האם נצוד היום או שנצוד אותנו?
הבחירה בידיים שלך.
- תומאס ספישלסקי
שוב אני מבקש מכל מי שיכול לתרום לדף זה Go Fund Me . שום דבר לא נתרם הרבה מאוד זמן וכשאני כמעט מגיע לסוף חלק אחד של המסע הזה שאין לי ממש שליטה עליו קשה יותר ויותר לשמור על דברים מעל המים. כל סכום יעשה ואני מודה לכם שקראתם פוסט זה בין אם תוכלו לתרום ובין אם לא.