עשיר במאהבים
קתרין קליפטון (בגילומה של קריסטין סקוט תומאס, מתוך החולה האנגלי):
יקירתי. אני מחכה לך. כמה זמן היום בחושך? או שבוע? האש נעלמה, ואני נורא קר. אני באמת צריך לגרור את עצמי החוצה, אבל אז תהיה השמש. אני חושש שאני מבזבז את האור על הציורים, ולא כותב את המילים האלה. אנו מתים. אנו מתים עשירים מאוהבים ושבטים, טעמים שבלענו, גופות שנכנסנו אליהם ושחינו כמו נהרות. פחדים שהסתתרנו כמו המערה העלובה הזו. אני רוצה שכל זה יסומן על גופי. היכן שהמדינות האמיתיות נמצאות. לא גבולות המצויירים במפות עם שמות גברים חזקים. אני יודע שתבוא להוביל אותי לארמון הרוחות. זה מה שרציתי: ללכת איתך במקום כזה. עם חברים, על אדמה ללא מפות. המנורה כבתה ואני כותב בחושך.
עשיר באוהבים. אני אוהב את הקו הזה. זה כל כך מלא בפה ובנפש. זה משחק על הלשון ומפעיל כל מיני תנועות שפתיים ודיבור פיזי. אני מקווה שניסית להגיד את זה. בקול. אתה מתיימר לנשק כשאתה יוצר את המילה עשירה. והמילה עם. זהו קו לכל הזמנים.
עשיר באוהבים. אני חושב שכולנו מתים עשירים מאוהבים. יתכן שהכרת מקרוב את בעלך או אשתך. אבל לכולנו יש אופנה של אוהבים. המשפחה שלי אוהבת אותי. החברים שלי אוהבים אותי. זרים אוהבים אותי. ואנחנו אוהבים רבים. מינית או לא.
מעולם לא הייתי קרוב יותר לבן אדם כמו שהייתי לבעלי. אני כל כך אסיר תודה על כך. הוא יודע הכל עלי ועדיין אוהב אותי ללא תנאי. גם כשהוא כועס עלי. יתכן שהוא לא מודה בזה. או להבין את זה. אבל אם הוא נלחץ, הוא עדיין אוהב אותי. זֶה –זה לא פחות מנס ואין דבר מובן מאליו.
בעלי עם כל הפגמים והפגמים שלו הוא המאהב הנדיב, האדיב והנלהב ביותר שידעתי. והיה לי את החלק שלי. אבל הייתי מחליף את חלקי תמורת אהבה אחת. אני רואה את עצמי בר מזל שמצאתי את האדם האחד שיכול להגשים את כל הרצון שלי ולעשות את זה כל כך טוב. הוא חכם, מצחיק וכל כך מפואר באהבתו הפיזית אלי. חלקם עשויים להסתכל על בעלי ולתהות מה אני רואה בו, אבל הוא חובב ברמה עולמית. הוא איטלקי. מה אתה הולך לעשות? אתה לא יכול להילחם בעירייה.
אני אומר את כל זה, לא להתפאר, אלא להפגין. אפילו עם חיי אהבה עשירים ומפוארים? חיי אהבה מעבר להשוואה ארצית? זה לא יכול להתקרב להתמכרות הגוברת שלי למשיח.
אם חיי האהבה שלי עם בעלי היו מושווים למרחק כדור הארץ לירח (אני אוהב אותך לירח ובחזרה), אז היחסים שלי עם ישו יהיו המרחק מכדור הארץ לשמש (הבן). אני אוהב את בעלי בכל מה שיש לי. ואני באמת מאמין שאחרי 17 שנות נישואים, הוא אוהב אותי באותה הדרך. אבל זה אפילו לא נוגע לאיך שמשיח ואלוהים מרגישים כלפיי. אפילו מערכת היחסים שלי עם הבת שלי לא יכולה להתקרב לאיך שאלוהים מרגיש כלפיי.
המקרא משווה את יחסינו למשיח כנישואין ולעיתים את יחסנו לאלוהים כהורה וילד. ואלה דוגמאות נפלאות לאיך שהוא אוהב. אבל אני לא חושב שאנחנו יכולים לתפוס במוחנו הקטן עד כמה אהבת האל גדולה.
אני שומע אנשים לעתים קרובות ללעג. (Scofften? LOL) מדוע אלוהים ייצור את היקום, עצום ככל שהוא, רק עבור עולמנו? מדוע שאלוהים גדול בשמיים יעניין אותי? מדוע שאלוהים ייצור את האדם וישחק בסימולציה זו של אהבה?
בפשטות, אלוהים הוא אהבה.
לא שהוא פשוט אוהב, אלא שהוא הוויית האהבה. אנו בנויים בצלמו. הוא זוגיות. אנחנו גם אהבה. אהבה אינה רק מילה או מעשה. זו פעולה שנבחרה מתמשכת, פועל, שם עצם, מצב נפשי. לְהַקְרִיב.
הוא בנה אותנו לאהבה. לנהל איתו זוגיות וחברותא. אנו עושים את החיים מתוך כוונה להיות נאהבים. אנו נולדים עם רצון בוער להיראות, להיות נאהבים, להיות מפוארים. אני רואה את זה בבת שלי. אני רואה את הרצון הבוער שלה שישימו לב אליה ותשבחו אותה. אבל היא מעולם לא ידעה יום בלי אהבה. העלינו שבחים ואהבה על ראשה והיא עדיין משתוקקת להכיר אותה עמוק ואינטימי. היא מרימה את קולה, מדברת את דעותיה לקיום ורוצה כל כך הרבה להישמע. אני מתפלל שהיא תלמד בשלב מסוים, אלוהים מקשיב. ואם נקשיב בחזרה? הוא יגלה אהבה והבנה כה עמוקים. אם אנחנו יכולים רק להשקיט את דעתנו מספיק כדי לדעת, אוהבים אותנו כל כך. כל כך מפואר. כל כך עשיר. כך לצמיתות. אני רק מקווה שהיא תופס את זה מהר יותר ממני.
השאלה במוחי היא זו: אם אלוהים ברא את היקום ואנחנו לא מכירים בו בכך, איך הוא יכול להרגיש אהוב? אפילו אלוהים רוצה שבחים על כל מה שנתן, ברא, הקריב. ומגיע לו. מה האדם עשה אי פעם כדי להשוות למה שאלוהים עשה? האם לא נולדנו רוצים שבחים?
רדפתי אחר כל צורות ההנאה כל חיי. אוכל, תשומת לב, אהבה, יחסי מין, נוחות, הקלה בכאב. וזה לא מספק. זה לא מתקיים. זה לא מחזיק מעמד. תוך רגע, מלאות ההישגיות המספקת הולכת לאיבוד על פעימות האור מהיקום. שום סיפוק לא נמשך כאשר מסתמכים על דברים עולמיים. אבל כשאני משיג הבנה מסוימת של השגחה אלוהית או עדות של אהבה, יכולת לעמוד בפיתוי או הגשמת האושר המקראי, זה נמשך. כשאני משמעת את עצמי בעבודה או בטמפרמנט, זה טעם עשיר באהבה. ארוחה שמביאה שלמות, מלאות.
כל האושר והשלום האמיתיים של חיי באו מציות. הבנה וקבלת המתנות ההן שמופרשות רק בשבילי. עלינו לאמץ את מה שניתן לנו, ולא לקנא במה שלא נוכל לקבל לעולם.
