קום שוב: איך שאיבדתי את הבית בשריפה לימד אותי איך לחיות

בעבר כתבתי על את שנותיי הראשונות לחיות ביער. אבל בכוונה לא סיפרתי את סוף הסיפור. עשיתי את זה כי ידעתי שזה יהפוך למוקד הסיפור ועלול להסתכן בהצלחת הנקודות האחרות שרציתי להעלות.

הסוף לסיפור ההוא מראה שתקווה יכולה לנבוע מכל טרגדיה, ניצחון מכל תבוסה, רווח מכל הפסד.

אם החלטתם לא לקרוא את הערך הקודם, ניתן לסכם בקצרה. כשהייתי בן חמש ושש, הוריי ואני גרנו בצפון איידהו, שלושים קילומטרים מהעיר, בלי מים זורמים, בלי חשמל מלבד מה שקיבלנו מהמצבר של המשאית שלנו, ותרנגולות חקלאיות, ארנבות, ירקות גן ועצים. הנה מה שקרה אחר כך.

זה היה סתיו 1985. ישנתי במיטתי בתא הרחבה שאבי בנה. התעוררתי והריחתי עשן. המוח בן השש שלי ידע שמשהו לא בסדר, מאוד לא בסדר, ואני צריך לצאת מהבית. ידעתי שהאש מסוכנת. לא הספקתי לחסוך שום דבר באמת, ואפילו שכחתי את זוג המשקפיים היחידים שלי, אבל הלכתי לחלץ את חברתי הטובה ביותר - כלבה בשם סוזי. מצאתי אותה במרפסת האחורית, ומצאתי גם את אחד הספרים האהובים עליי, שהיה בו כל מיני סיפורים נהדרים ותמונות טובות.

סוזי ואני יצאנו מחוץ לבקתה הבוערת, אל השלג. אפילו הנעליים לא היו עלי, או המעיל. לבשתי את בגדי השינה, החולצה והתחתונים. סוזי הכלב הכתום שלנו נשאר איתי, ואני הלכתי ומצאתי את הוריי. הם עמדו ליד המשאית וצפו בתא הבוער. הם רק עמדו להיכנס ולנסות למצוא אותי, להביא אותי החוצה. אבל הוצאתי את עצמי החוצה. שם היינו, בשלג, כל מה שהיה בבעלותנו עולה בעשן, ביער העמוק של איידהו, מרחק קילומטרים מקווי חשמל או קווי טלפון. אחד החתולים שלנו מעולם לא הספיק, מצאנו את השני.

מאוחר יותר נודע לי שהיה חור בצינור הכיריים וניצוצות נחתו על קיר הרעידות שלנו בארז. החור היה גרוע מכפי שחשבנו, והזווית הייתה גרועה - המתכת הדקה הייתה קרובה מדי לצריבה. הצלחנו לאסוף מלאי חורף הגון של אוכל ודברים נדרשים אחרים אבל עכשיו היינו חסרי כל. כל מה שנשאר לנו היה כלב, חתול, המשאית שלנו ואחד את השני.

שכנים לקחו אותנו, מצאו אותנו מגישים לי ירידות, נתנו לנו מחסה. משכנו עוד חתלתול בדרך החוצה, בירמן כחול עיניים שהפך לחברתה הטובה ביותר של אמי. הוא ביקש מאבי קצת חום כשישב בבית החוץ, זמן קצר לפני שעזבנו. חזרנו לסיאטל, בתקווה למצוא עבודה, מכיוון שחבר הציע לנו להשתמש בביתו. הבטחנו לחזור באביב לבנות מחדש.

אף על פי שמעולם לא חזרנו לחמישה דונם של עץ, וסביר להניח שהבנק הוחזר עליו, לקחנו ממנו שיעורים קשים. חשבתי על היער ההוא כבית האמיתי שלי די הרבה זמן. אהבת יערות עדיין ניכרת בחלק מסיפורי, למרות שלמדתי לאהוב את הנסיבות הנוכחיות שלי עוד יותר. בכיתי על הבקתה ההיא ועל החיים שאיבדתי. אבל בנינו מחדש. עברו שנים קשות רבות לפני שהיה לנו שוב משהו כמו מה שאיבדנו בשריפה, אבל המאבק הזה לימד אותי לא לוותר, שלא משנה מה, יתכן סיכויים אחרים.

סוזי-כלב

הצעות מחיר ליום הולדת שמח לאבא שלך

נתקענו יחד. סוזי חיה בת שש עשרה. וויל, החתלתול הקפוא והמחצית הקפואה, חי גם הוא כשש עשרה שנה. עבדנו וגדלנו והמשכנו. שיר של סטן רוג'רס, זמר עממי ימי קנדי, הפך להמנון המשפחתי שלנו. זה היה על פעולת הצלה ותמיד נתן לנו את הרצון לנסות פעם נוספת. אני עדיין חושב על זה כשסבלתי מהפסד, עד היום.

אתה מבין, גם אחרי שהגענו לסיאטל, בטוח שיש לנו מקום מגורים - לזמן מה - אבל עדיין היינו עניים לכלוך ללא חסכונות ורכב מיושן היטב. היינו יותר מאשר מוכנים לעבוד. אבא שלי ניסה לבצע עבודות שונות בטלפון, וזאת לפני הימים הגדולים של מוקדים טלפוניים שבהם המחשבים עדיין היו נדירים. אף אחד לא באמת רצה להעסיק אדם עיוור, אך הכנסותיו לנכות, זעומות אם כי היו, דאגו להכנס מעט. אמי עבדה בניקיון בתים ומשרדים, ואחר כך עבדה במשרד וטרינרי. הסתדרנו. דרך כל זה, השיר ההוא, 'The Mary Ellen Carter' הזכיר לנו דברים חשובים. שרדנו.

ואתה, שהמצוקות נתנו לך את המכה האחרונה
עם ממזרים מחייכים ששוכבים לך בכל מקום שאתה הולך
פנה אל, וכבה את כל כוחך של הזרוע והלב והמוח
וכמו מרי אלן קרטר, קום שוב.

קם שוב, קם שוב - אם כי לבך נשבר
או שהחיים עומדים להסתיים.
לא משנה מה איבדת, יהיה זה בית, אהבה, חבר,
כמו מרי אלן קרטר, קום שוב.

-סטאן רוג'רס

גלה מידע נוסף על שיר זה בכתובת https://en.wikipedia.org/wiki/The_Mary_Ellen_Carte…

עכשיו אני מנהל בית משלי. אני עובד, אני מטפל בבן הזוג שלי ובחתול שלי, אני עושה חיים. איבדתי את ביתי גם בבגרות, נעקרתי ונאלצתי לוותר כמעט על הכל שוב. עם זאת, אותו אימון מוקדם הראה לי שלא משנה כמה קשה זה נראה, יש תקווה כל עוד יש נשימה. יכולה להיות שמחה אחרי שברון לב, אתה יכול לבנות משהו טוב יותר אחרי שאיבדת הכל.

שוב תחבולה, תעלה שוב. כמו מרי אלן קרטר, קום שוב.

פוסט זה מאת רוהוונין שו.

אם אהבת את הפוסט הזה, עיין בפוסטים האחרים שלי ב- Mindflight!