הבלאגן

אתה הפצע הפתוח שברצוני לשמור עליו פתוח, אני לא מאפשר לעור להחלים מעליו. זה כמו שאני צריך לשמור על זה פתוח, כואב כמו לעזאזל להשאיר אותו לבד, יותר מאשר לתת לגלד לגדול מעליו.

אני יודע שאתה אומר שנפרדנו בחג המולד, אבל האמת היא שעדיין התראינו, היו בינינו זמנים מתוקים, מצחיקים, רכים ונלהבים. השבוע השתכרנו והחזקנו ידיים והתנשקנו והתבוננו ולחשנו מילים מתוקות. חזרנו לדירה שלי והתכרבלנו ואכלנו פיצה ושתיתי סיידר ונמנום בעדינות זה בזה, הרגליים הסתבכו זו בזו. אני יודע שלא תגיד את זה מחשש להשלכות, שהספקת את הלחץ מצד משפחתך ואתה צריך להגן עלי מפני דברי השיפוטיות הלא צודקים והקשים שלהם. אני יודע שלא תגידו את זה אבל אנחנו עדיין ביחד, עדיין מתראים, אוהבים אחד את השני ולא מוכנים לוותר אחד על השני.

החברים שלי אולי יגידו לי שאני טיפש, אני לא עושה לעצמי טובות, אני נותן לו לקבל את העוגה שלו ולאכול אותה, אבל האמת היא שגם אני אוכל את העוגה הדקדנטית והעשירה הזו שאנחנו שנינו נותנים לעצמנו להתמכר. לעזאזל, אני נהנה מזה, אני אוהב את המפגשים האלה שיש לנו, הדם בשוואיי ממהר מהתרגשות כשאני איתו ואני חושב עליו כל כך הרבה.

אתה רואה שהתחושות בינינו חזקות מדי, יש לי הרבה כוח רצון אבל לא כשזה מגיע אליו. הוא לא יכול להתנגד לי ואני לא יכול להתנגד לו.

היועץ שלי העלה הצעה מעניינת. היא אמרה מדוע אני לא ממשיך לראות אותו רק? מדוע איננו ממשיכים במערכת היחסים הקלילה והמהנה הזו? איפה הנזק אם אני נהנה מזה? היא סיפרה לי על ספר שבו אישה לא קיבלה שהם נגמרו כשבעלה רצה להפסיק. אז היא אמרה לו שהוא יצטרך לתת את הקשר 6 חודשים ולראות איך הוא מרגיש. אחרי 6 החודשים ששניהם רצו להישאר יחד, לשניהם הייתה את האהבה והתשוקה הזאת להמשיך בזה. אני מניח שמבחינה מסוימת שנינו לא מקבלים שזה נגמר למרות שתמיד הייתי הכוח יותר במערכת היחסים שלנו, הוא יותר משמח ללכת עם הרצונות שלו ולפגוש אותי.

אז אני מניח ששם אני נמצא, לראות מישהו שפעולותיו מדברות הרבה יותר חזק ממילים. ביחד, אבל לעולם החיצון אנחנו לא. כן, זה מסוכן אבל אני מניח שבזמן שאני מרגיש את העומס הזה ואת האושר הזה כשאני רואה אותו, למה לא? האמת, אני לא מחפש להתיישב כרגע אז אתה יודע מה? הגיוני או לא אני הולך עם הזרם.