גוונים של…
פוסט זה עלול לפגוע ברגישות שלך.
אבל זו האמת שלי אז אני אגיד את זה.
אני כהה עור. באופן משמעותי. לאישה אסייתית שגדלה בקהילה אסייתית. ולמרות שזה לא רלוונטי לחלוטין מלבד לומר למשהו טריוויאלי כמו בחירת איפור, זה בשום פנים ואופן לא משמעותי. ביליתי נתח עצום מילדותי בתהייה לגבי עצמי. שפשפתי אותי באבן פומיס, הוטרדתי לשכחה - לפעמים קרוב מאוד לבית, נקרא 'המכוער', הושמץ בגלל הגודל והצבע שלי. נאלץ לראות את ה'עצמי 'שלי כנושא אך גם נאלץ להטיל ספק בתחושת העצמי שלי ביחס למקומי בעולם שלא הבין אותי, זה הוביל לילדות מאתגרת מאוד מבחינות רבות. הגעתי לגיל ההתבגרות כואב בגיל תשע. זה רק שיפר את התסכול והבלבול שלי, בתקופה שבה עמיתי שיחקו ולא היו מודעים לברך מה לפניהם.בשנות ההתבגרות שלי למדתי שהתברכתי בתכונות נחמדות, חיוך נחמד ואישיות נחמדה. זו המסקנה שהסקתי משלל השיחות וההודעות הנשגבות שקלטתי כשגדלתי. וגם דבר טוב. דמיין שהייתי מכוער וגם כהה ושמן !?סרקזם הוא הצורה הנמוכה ביותר של שנינות, אבל לפעמים אני נכנע.
אבל במבט לאחור, אני יודע עכשיו שכל זה היה מכשיר לי. המחזור נשבר.
אני כן מאמין שבורות אינה אושר - בורות מולידה שנאה, אגו, מורכבות עליונות, שיפוט, אפליה ובעיקר אי הבנה.
כשאנחנו מאותגרים בשאלה את תקפות עצם היותנו מגיל צעיר מאוד זה מצב עניינים. מורסו כשזה קורה לילד מופנם, אינדיגו, עם נטייה קלה לחרדה. אבל כל זה נעוץ בסופו של דבר בחסרונות האחרים - שום קשר לי. כל מה שקשור אליהם, התיעוב העצמי שלהם ובורותם לגבי המורכבות של העולם בו אנו חיים וחוסר יכולת להבין או לעכל שכשאתה חותך מישהו מאיתנו - שחור, צהוב, לבן או חום - כולנו מדממים באדום.
כשאני חושב על הילד-עצמי שלי לעומת העצמי הבוגר שלי עכשיו אני רואה במסע מזכיר מאוד את לידתו של כוכב. כוכב נולד (אני מדבר כאן על פיזיקה) ממשחק עצום ועוצמתי של גז ואבק, שמתמזג ביחד עם חום עצום. כאשר החום הזה כבר לא נסבל במצב הקיים הוא משחרר לחץ כלפי חוץ וכי לחץ בשילוב עם משיכת הכבידה של הכוכבים יוצרים יציבות ואור שאין כמותו.
אז, בחוויות שלי (אחרי הכל כל אחד נושא את היקום בתוכנו), האבק והפסולת בחיי הצעירים היו הבורות וההתעללות מצד אחרים, היה צריך לעכל אותם ולתפעל אותם למשהו מוחשי (זה היה לשום מקום אחר ללכת), כאשר הלחץ הזה הפך ליותר מדי, הוא השמיע כעס, זעם, חום ועצב כה עזים (לאורך תקופה של שנים רבות), יחד עם הארקה שלי בעולם יצרו את האיזון המושלם עבורי לעמוד כמוני לעשות היום, מלא אור, כוח, ביטחון וביטחון עצמי. ולמרות כל אלה הצלחתי לשמור על מתיקותי ורכותי ותמימותי ותחושת הסליחה שלי לסוברי גבול, כך אומרים חברים. שם טמון עצם הווייתי, הטבע שלי, המהות שלי. שם תמצאו את ג'נאקי.ועכשיו אני לגמרי יודעת את הערך שלי, אולי קצת יותר מדי להתמודד עם חלקם, אבל רועשת וגאה בכל מה שאינו אני ושקטה וצנועה בכל מה שאני.
אני יכול להתמודד עם עצמי, אני יכול להגן על עצמי ואני יכול לאהוב את עצמי. אני יפה. אני בן אדם, אני לא מושלם. אני בסדר. אין כוח גדול יותר.
יש כמה שיעורים שלמדתי בדרך ...
ההתנהגות של אחרים לא הורסת את השלום שלי. וגם לא זה שלך.
אל תבקש סליחה מאחרים, זה עלול לעולם לא להגיע. במקום זאת תסלחו להם על כישלונותכם ותישנו בשלום. תמיד.
אנחנו הבעלים של החוויות שלנו. כילד זו לא אשמתך, כמבוגר. אם אתה צריך להרפות מזה, בחר את הבחירה הזו.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שאנחנו לא מספיקים. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו חזקים מעבר לכל מידה.
האור שלנו הוא לא החשכה שלנו שמפחיד אותנו ביותר.
אנחנו שואלים את עצמנו, מי אני שאהיה מבריק, מדהים,
מוכשר ומופלא?למעשה, מי אתה שלא תהיה?
—מאריאן וויליאמסון
