אוכל מתגנב
אני בת 13. הבית חשוך ודומם, פרט לזמזום המהפנט של המקפיא. אני הנינג'ה של מזון סודי שנזל דרך חדר המשפחה לעבר מכשיר המטבח האמור. עצור, שמע, שני ההורים נוחרים רק כמה מטרים משם בחדר ההורים. האם אוכל לשחרר את הצ'יפס מהכלא הקפוא שלהם?
(כן, אמא שלי שמרה משום מה על שבבי תפוחי אדמה במקפיא. היא אמרה שזה שמר עליהם טריות? אני חושב שזה הרחיק אותם מטווח הראייה, באמת.)
האם אוכל לפתוח בשקט את הדלת? לחלץ את החטיפים הלא גורלים? הרוח במסתורין הלילה.
כן. כן אני אעשה.
האם אי פעם נתפסתי?
כן. כן עשיתי.
היו כמה לילות שלא הצלחתי במשימות האכילה הסודיות שלי, אבל היו הרבה לילות שהצלחתי. בכישלון הבריאותי.
אני לא יודע למה אכלתי אוכל בסתר בלילה. חוץ מהעובדה שהייתי רעבה. או מדוכא. או רעב. או נער הורמונאלי צומח שמעולם לא קיבל מספיק אוכל בארוחת הערב או אף פעם. או שבלוטת התריס שלי מעולם לא עבדה נכון מגיל צעיר ונימוח?
אמא שלי אמרה, ועדיין אומרת, “נולדת רעבה. זה נכון!'
היא תורמת את 'זה נכון!' בתגובה לכך שאף אחד לא מסכים איתה. היא מציעה את התוספת כאילו היא לא יכולה להאמין בעצמה למצב בו נולדתי. רעב.
היא לא טועה. תמיד הייתי רעב. היא אמרה שיצאתי מהרחם רוצה אוכל. היא הייתה מנסה לספק את כל הצרכים שלי: חיתול, משחק, כל מה שילד זקוק לו. ואז היא סוף סוף הייתה מאכילה אותי (שוב! לעתים קרובות! יותר מהרגיל!) וזה היה הדבר שרציתי. זה היה תמיד הדבר שרציתי .
אני חושב שבלוטת התריס וחילוף החומרים שלי תמיד היו בחסרון. מעניין אם גופי אי פעם עבד נכון. סבלתי מעודף משקל מגיל 5 ולאחרונה איבדתי את בלוטת התריס וכיס המרה. למעשה, בעשר השנים האחרונות היו לי בעיות בריאותיות משמעותיות ושלושה ניתוחים. האיברים שלי נכשלו בקצב של 3 כל 43 שנה. זה לא טוב. זה יותר מדי! אפילו 1 זה יותר מדי. כי אתה יודע, מוות.
אובחנתי כסובלת מאי ספיקת לב (אולי מכיוון שבלוטת התריס נכשלה? בלוטת התריס שולטת בתפקודי הגוף העיקריים כמו דופק), סרטן בלוטת התריס (אם הוסר) וכשל בכיס המרה. הממ. לא טוב. אני חושב שעברתי את התקף כיס המרה הראשון שלי כשהבת שלי הייתה בת 3. מעולם לא הייתה לי בעיה לפני ההריון. *למשוך בכתף*
כלומר, כן, תמיד אכלתי כל מה שרציתי, מתי שרציתי. אבל אחרי שילדתי את ילדתי היחידה, גופי התחלף. Sprooooiiiing! עליתי 150 ק'ג. אחרי ההריון שלי בתקופה של 7-8 שנים. לא אכלתי מספיק אוכל כדי להרוויח 150 ק'ג. בפרק הזמן הקצר הזה. גופי נסגר. יכול להיות דיאטה, גנטיקה, מחלה. או ככל הנראה שילוב של כל הדברים האלה.
אך לאחרונה, רגע לפני ניתוחי ההרזיה, אמר לי המנתח שלי, “יש לך הפרעה גנטית. יש לך היסטוריה משפחתית של השמנת יתר ואתה צריך ניתוח כדי לתקן את זה. ' אלוהים יברך אותו. אלוהים יברך אותו.
כל שמו שפגשתי אי פעם הניח את האשמה לרגלי. אתה אוכל יותר מדי. זה בסדר, יש לך בעיות. אנחנו אוהבים אותך בכל מקרה.
אוֹ
אתה עצלן. תרגיל יותר. ' מכם!)
אני יכול פשוט לומר? פרצתי את הייני שלי במשך שנתיים בחדר הכושר, 3-5 לילות בשבוע, 1-2 שעות בלילה. אירובי, הרמת משקולות, זומבה רגילה ואקווה זומבה! שחייה, ריצה, הליכה, רכיבה על אופניים. הכל!
ניסיתי.
כאילו, באמת, ניסיתי. עשיתי דיאטה והתעמלתי והרגתי את עצמי אחרי שכמעט הרגתי את עצמי עם אי ספיקת לב. בעלי יכול לאשר כמה קשה רצתי אחרי הכושר. ניסיתי דיאטה אחרי דיאטה והמשקל שלי פשוט היה תקוע, נקבע באבן, קון-פריג'ין-כרת.
אבל המנתח הזה. זה לא היה רק ניתוח לירידה במשקל. זו הייתה לידה. הוא הציל אותי. נולדתי מחדש. הוא חתך אותי וחתך אותי. מכל רשתות הרגש הסבוכות באוקיאנוס של מחלות נפשיות וגופניות. הוא סידר לי את הבטן ואת כיס המרה ואת הרעב ואת הראש. הוא אישר את מה שאמי אמרה.
נולדת רעב. זה נכון!
אני כבר לא רעב. זה מוזר! אני צריך להזכיר לעצמי לאכול במקום להזכיר למישהו, 'הגיע הזמן לאכול!' לצחוק בקול רם
היום אני שוקל 354.8! זה סך הכל 158 ק'ג. בדרכי. הנינג'ה הזו גנבה לבסוף את בריאותה.
אני רוצה להחזיר את הפסקה בשבילו