השאלות הבסיסיות הנוגעות לסוגיות האקזיסטנציאליזם בדיכאון ובחרדה שלי

לפני כמה שבועות ישבתי וחיכיתי שהמשמרת שלי תחל בשייק שאק כשלפתע הבנתי את הישנות תסמיני הדיכאון שחשבתי שעזבתי בחזרה בשנת 2016. רציתי להיות לבד ומבודד, הייתי עייף, מגורה, לא מרוצה, הייתה לי תחושה מוחצת לבכות, ולא רציתי להיות ליד אף אחד. כולם התרגשו סביבי אבל אני לא. הרגשתי מאוד אומלל. האם אני שנאתי את עבודתי? אולי ידעתי שאני יכול לעשות טוב יותר או להיות טוב יותר? אולי רציתי לא להרגיש עייף? עם כל האולי שמסתובב בראשי, התחלתי לנתח את עצמי יתר על המידה (כמו שתמיד עושה) והגעתי למסקנה שעברתי (ועברתי מאז שנת הלימודים האחרונה שלי בקולג ') משבר קיומי.

אֶקזִיסטַנצִיאַלִיזם

אֶקזִיסטַנצִיאַלִיזם בפילוסופיה, בהגדרתה הבסיסית ביותר, מתרכז האופן בו אנשים רואים את עצמם בעולמות ובקיומם שלהם. הבריאות הנפשית שלי, בתקופות של חוסר וודאות וספק, הופכת לרועדת כשאני מבינה שאני לא איפה שאני צריך להיות, איפה שאני רוצה להיות, או איך אני רוצה להרגיש.

באותו רגע מפוצל שבו שקלתי את עמדתי הנוכחית בקיום, התמודדות עם תחושת דיכאון ישנה מלווה במפגש כמעט יומיומי שלי עם חרדה, עזרו לי להבין באיזו תדירות אני חושב על מי אני ומה אני רוצה מהחיים האלה. מה שהופך דיכאון וחרדה לשני נושאים של בריאות הנפש המתמקדים בסוגיות האקזיסטנציאליזם, הוא שהאחד עוסק בעבר (דיכאון) והשני בעתיד (חרדה) (לפעמים מושגי העבר והעתיד עשויים להיטשטש).

חרדה מול דיכאון

כשאני עובר פרק עם חרדה אני מרבה לשאול את עצמי שאלות כמו, מה אם לעולם לא אהפוך לכלום? למה אני לא איפה שאני צריך להיות? האם אי פעם ארגיש טוב יותר? במה אני מאמין? (מבחינת דת ואידיאולוגיה) מה אם אני 'עושה את החיים' לא בסדר? האם אי פעם אמצא אהבה? מה אם אני לא מוצא את המטרה שלי או משתמש בכישרונות שלי? ובכל השאלות הללו, יש נושא בסיסי של דאגה וספק. נראה שהכל חוזר להבנת הגשמה ולהיות משהו או מישהו.

כשאני עובר פרק עם דיכאון (כמו זה שלמעלה) אני שואל שאלות כגון, למה אני כאן? מדוע אני מרגיש חסר ערך? האם כאן אני אשאר כל חיי? למה אני לא מאושר? למה אני כל הזמן עייף? האם יש לי מטרה? שאלות אלו נוגעות להרגשתי בהשוואה למה שאני מכיר או חוויתי.

חרדה היא תגובה למה שיקרה / יכול לקרות בזמן שדיכאון מתבסס על מצבי הנוכחי (הרגשה ורווחה) בהתבסס על אירועים שכבר קרו.

השאלות הללו אמנם דומות במהותן, אך הן מעלות סוגיות של משבר קיומי. שאלות אלו מעוררות סוגיות פנימיות בדרכים המשפיעות על האופן שבו אני רואה את עצמי מתקדם או נשאר באותו מקום. התחלתי לראות את עצמי במקום אחד נמשך ונלחץ על ידי העבר והעתיד שלי יוצר במרחב כאוטי.

בזמן שאני עדיין במצב לא נוח במשבר הקיומי שלי, אני מבין ומבין את מצבי הנפשי וזה עזר כאשר אני עובד להשתפר לא רק במה שאני עושה אלא גם באדם שאני הִתהַוּוּת. אני לא רק רוצה לעשות טוב יותר, אלא גם רוצה להיות טוב יותר.