כשאתה רוצה למות ...

כולם מרגישים לפעמים ייאוש.

כולם הרגישו את הרגע הזה שבו נראה ששום דבר לא ישתפר מעולם.

באותם זמנים, לפעמים זה מאמץ אפילו לקום בבוקר. ייתכן שלא תרגיש עצוב, באמת או מדוכא לזיהוי. יחד עם זאת, העולם נראה חסר צבע ונראה שאין טעם לשום דבר.

אין תמריץ לנסות, או לחלום. אין תקווה, ומה יותר גרוע, אולי אפילו לא אכפת לך שאין תקווה.

הייתי שם. חשבתי, בצורה חסרת עניין, שהעולם יתגלגל בסדר גמור בלעדי, ואולי אפילו יהיה קצת יותר טוב בלעדי בזה.

אם הרגשת את זה, או שאתה מרגיש את זה, הפוסט הזה הוא בשבילך.

הנה סוד העולם הוא בדיוק אותו דבר בין אם הוא נראה לך חשוך או בהיר, הוא ממשיך להתגלגל ולא משנה מה. זה למעשה דבר טוב כי זה נותן לך משהו שאתה יכול לסמוך עליו. יש תקווה, אתה פשוט לא יכול לראות את זה. תחשוב על זה כמו שמיים מעוננים. השמש עדיין שם למעלה, זורחת משם, גם אם אתה לא יכול לראות את זה. אבל זה שם.

אם אתה באמת עמוק בתוך בור הייאוש, זה אולי לא נראה חשוב. אבל אם אתה חושב שאולי תרצה לראות קצת יותר אור, בהחלט יש דרכים לחזור קרוב יותר לפני השטח, כך שתוכל להציץ דרך שכבת הענן ההיא אל הבהירות.

המפתח הוא לנסות משהו ולהצליח בזה. לא מאמץ גדול, שימו לב, רק משהו קטן. הגדר משימה קטנה. תעשה את זה. אם משימה זו מאפשרת לך להתמקד במשהו מחוץ לעצמך, כל כך הרבה יותר טוב.

למשל, לטייל. המוח מייצר כימיקלים טבעיים שמרגישים טוב כשאנחנו קמים ומסתובבים, ולכן טיול קצר ונשימה עמוקה בזמן שאתה עושה את זה יכול לעזור מאוד. ואז, גם אם לא עשית שום דבר אחר באותו יום, לפחות יצאת החוצה. באופן הדרגתי, המוח שלך ישפר את השקפתך, ולו במעט. צעד אחר צעד. אם יש לך מוטיבציה לעשות משהו אחר אז, כל כך הרבה יותר טוב.
שאלה זו עולה לי מדי פעם: איך אתה מקבל מוטיבציה כשאתה מרגיש שאין תקווה? הנה התשובה. אל תנסה בהתחלה. זו מטרה גדולה מדי. פשוט לעבוד על דבר אחד בכל פעם.

למה בכלל לנסות?

הנה למה. העולם יהיה פחות בלעדיך. אני יודע, זה נשמע כמו חבורה של דרגש. אבל תאמין לזה. זה באמת יהיה. לאף אחד אחר על הפלנטה הזו אין את אותם כישורים וידע כמוך, את אותן חוויות.

זה יהיה בזבוז כזה אם פשוט היית נעלם. אנשים דואגים לך. גם אם אתה חושב שלאף אחד לא אכפת, חשוב על ה- EMT ועל המשטרה שמצאה אותך, ימים אחרי שמת. גם לי אכפת, למרות שמעולם לא פגשתי אותך. אני מבלה זמן בכתיבת זה, מנסה לעזור. בגלל שהייתי שם ורציתי שמישהו יגיד לי, בצורה לא רכה, לא לבבות ופרחים, לא דתיים, שאני חשוב.