כן, אני אומן מורעב.

* אהבה רבה לאלו מכם שהגיבו עד כה. זה חשוב מאוד.*

כולם אמרו לי כשגדלתי שהכישרון האמיתי שלי הוא בכתיבה. לא התייחסתי לכתיבה ברצינות כמבוגר עד שהייתי באמצע שנות העשרים לחיי, אבדתי בזריקות המיתון הגדול ומצאתי את עצמי עובד בתחום הקמעונאות. שנאתי את זה. אפילו לא מצאתי עבודה כפקיד קבלה.

אז התחלתי לכתוב. לא עשיתי הרבה באותה השנה הראשונה. הרווחתי בסביבות 500 דולר. ולמרבה הצער בגלל סדרה של סיבוכים בגלל מוגבלות, זה היה הכי הרבה שעשיתי בשנה.

רק בשנה האחרונה התחלתי להתייחס ברצינות לכתביי. בריאותי התייצבה. התאוששתי מניתוח גב והבנתי, וואו תראה את כל מה ששרדתי.

ידעתי שיש בתוכי הרבה סיפורים שמחכים לצאת. והם עדיין. אני לא מרוויח כסף ככותב כרגע. עיקר העבודה שלי נעשית עבור עמותות שלא יכולות להרשות לעצמן לשלם לי, אבל אני עדיין מקבל תשלום מניסיון.

יש תחושה שאני מקבל בכל פעם שאני מסיים קטע כתיבה שקשה לתאר. אולי זה סיפוק. אולי זה לדעת שאני עושה בדיוק את מה שאני אמור לעשות. אולי לעולם לא אהיה סטיבן קינג או מייקל קריכטון אבל תמיד אהיה סופר. אמנית רעבה במשרה חלקית בעקבות תשוקתה במשרה מלאה. וכסף, או היעדרם, לא ירתיעו אותי. כמובן, גם זה לא יזיק.

הצעות מחיר מוטיבציה יומיומיות לעבודה