מצפה
היום היה יום התאוששות לא ליניארי. אתה יודע - הצ'ה צ'ה צ'ה הישן - כמה צעדים קדימה, כמה צעדים אחורה. התאוששות היא תהליך לא ליניארי. אבל זה בסדר - אני כל הזמן אומר לעצמי ...
קיבלתי כמה החלטות ממש מצוינות היום ועשיתי התקדמות מצוינת באמת. ואז קיבלתי החלטות שטויות באמת והחמקתי שוב. צ'ה צ'ה צ'ה.
אבל מה שעשיתי זה להתמקד בשני דברים קטנים - כתיבה ומבט לעתיד. לא עשיתי הרבה כתיבה היום - למעשה עשיתי עבודה בתשלום בשעות העבודה שלי בתשלום היום. אבל אחרי העבודה כשהפיתויים הרגילים ירדו עלי, שלחתי במהירות הודעה - תוך מאמץ להימנע מלהיתקל בעמוד תאורה בו זמנית - ושוב, לא הייתי צריך לאכול. למעשה הפסקתי לחשוב על אוכל. בקצרה! אבל כל הצלחה קצרה מהווה שיפור גדול לעומת השבוע שעבר.
ואז נקלעתי למצב אמוציונלי מאוד ומעיק מעט ונשקעתי בחזרה בשוקולדים ובביסקוויטים. C'est la vie ...
הפרעת האכילה הזו הולכת לרדת בועטת וצורחת. אבל זה הולך לרדת.
מה שמביא אותי לנקודה השנייה - בעוד שהכתיבה היא מדהימה ככלי ללכת כרגע, לטווח הרחוק, אני צריך להסתכל קדימה ולקבל תמונה לאן אני מכוון ולמה אני רוצה להגיע לשם.
אין לי חלומות מרכזיים לעתיד - חלמתי רק בחיים חלומות מרכזיים בחיים, להיות אמא ולהתפרנס כחלילנית. הייתי אמא - שלוש פעמים לילדי הביולוגיים, ופעמים רבות ממה שאני סופרת לאחיינית, האחיינים והתלמידים שלי לאורך השנים. אימהות הייתה המטרה שלי בחיים מאז שאני זוכר את עצמי - אהבה, אהבה, אהבתי את זה. אבל גם זה עבר.
הקריירה שלי כחלילנית הסתיימה. אני בסדר עם זה - אני עצוב והקלה. אני ממש מלנכולי. אהבתי את זה אבל אני לא רוצה לחזור. זה לא היה כל מה שרציתי שזה יהיה, אבל היה הרבה יותר ממה שהיה יכול להיות. היו הרבה תקופות ממש מדהימות. מעולם לא הרגשתי כל כך חי ושלם כמו שהופעתי בהופעה, אבל זו היסטוריה עכשיו. אני זקוק לעתיד חדש. אני צריך להסתכל קדימה ולחשוב על משהו אחר.
בשבועות האחרונים נאמר לי ממקורות רבים שעלי לכתוב. ובכן - אני כותב! לא בשביל כסף או רווח או מטרה. סתם בשביל הכיף ורק בשבילי. אני בהחלט אוהב לכתוב ולמצוא שזה מקום בטוח עבורי להביע ולחקור. איפשהו אני יכול ללכת לאיבוד ולהיות יצירתי ולהרגיש מעורב. לא בטוח מה אעשה עם הכתיבה בעתיד ... אבל זה המוקד שלי לעת עתה. המשיכו לכתוב כאן ותראו מה קורה.
פרסמתי המון פוסטים בבלוג האדיר , ו בייארט , ויש אתרים אחרים שמפרסמים אחד או שניים מהסיפורים שלי פה ושם. לא בדיוק בגדול - אבל בינתיים הייתי מאוד אינטרוספקטיבי עם הכתיבה שלי. אולי אעזוב ואעשה משהו מעניין יותר יום אחד.
נרשמתי ל שבעה ימים אתגר כתיבה שאני מצפה לו. אין מושג במה מדובר. לא לגמרי בטוח למה אני רוצה לעשות את זה, אבל בכל מה שקשור לכתיבה, העולם הוא הצדפה שלי. אני לא מרגיש צורך לעשות מזה קריירה - שזו הקלה מבורכת, שכן לעשות קריירה כסופר בעייתית עוד יותר מאשר לעשות קריירה כמוזיקאי! ואני בכל מקרה מרוצה מהעבודה המקסימה שאני עושה עכשיו.
אבל מחרוזת של כמה מילים יחד ושיתוף נחרץ של אנשים עם דעתי, נשמעת דרך נחמדה ומהנה לבלות חלק מעתידיי.
אז - במבט קדימה, אל ארץ העצמי העתידי שלי, אני מקווה למצוא את עצמי כותב בקביעות לא רק על בעיות בריאות הנפש (אני משתעמם לכתוב על אותה שטויות ישנות כל הזמן ...) אלא על כל מה שמעניין בעולמי . אני בטוח שיהיו דברים אחרים מקסימים בעתיד שלי - כמו לנסוע, לסיים את הבית שלנו ולפגוש את התינוקות הגדולים שלי - אבל עיסוק אנוכי וקתרי לחלוטין, יכתוב.
המטרה העתידית האמיתית הראשונה שלי. אני מצפה לזה.
ציטוטים חמודים להגיד לבחור
