נשוי בפעם השנייה בעשרים וחמש

מתחתן עם יאנג.

תמיד שמעתי אנשים אומרים 'אל תתחתן עם צעירים. כשאתה גדל אתה משתנה והולך לדרכים נפרדות. ' אני מאמין בזה עכשיו, אם כי אני לא זוכר שחשבתי את זה כשנישאתי אחרי שמלאו לי 18. היו לי חיי משפחה קשים וכשהם נהיו גרועים יותר ויותר גרוע נאחזתי בבחור הזה וכנראה דמיינתי לאהוב אותו יותר ממה שעשיתי באמת. לא הייתה לנו חתונה גדולה והורי לא השתתפו, אבל הייתה לנו את המשפחה שלו ואת החברים שלנו. התחתנו בפארק וירח דבש בחוף הים. זה לא מה שתכננתי לחתונה, אבל זה כל מה שיכולנו באמת להרשות לעצמנו. זה היה רק כמה חודשים אחרי שסיימתי את התיכון בכל זאת!

זה החלק הכי גרוע: היינו נשואים רק 8 חודשים לפני שנפרדנו והגשתי בקשה לגירושין. כשאיבד את עבודתו הוא התחיל לגנוב ממני כסף, וזה היה הקש האחרון כשגיליתי אימיילים שלו שמבקשים מנערה בת 15 טובות הנאה מיניות. אחרי שהתקשרתי להורי הילדה והסברתי מה מצאתי בין בעלי בן 23 לילדה, ארזתי את הדברים שלי ולא דיברתי איתו יותר. שכרתי עורך דין מראלי שעשה הכל בשבילי ותוך שנה הגירושין שלנו הסתיימו.

ממשיך הלאה.

בפעם הראשונה הייתי לבד. עברתי לדירה נחמדה עם פוטון, כמה שולחנות, מצעים והמחשב הנייד שלי. זו הייתה דירה נחמדה ולמרות שהיה לי מעט מאוד, הייתי מאושר, הרגשתי חופשי והייתי מוכן להתחיל מחדש ולהתחיל לבנות את חיי מחדש.

די מהר מצאתי עניין אהבה חדש שהפך לגיהינום של שנתיים ורכבת הרים של רגשות. חיפשתי נאמנות וארוכת טווח והוא התעניין יותר בכיף ובהרבה ... הרבה בנות. החיבור ששיתפנו היה ייחודי, הייתי משוגע מאוהב בו. אני לא חושב שהוא אי פעם הרגיש חזק כמוני אבל היה אכפת לו ואני באמת מאמין שהיה לו לב טוב, הוא פשוט לא נועד בשבילי.

כשנפרדנו לטובה הייתי כועס, נפגע ומר. לא התעניינתי במשהו רציני ולא הצלחתי להשיג את הקשר שהיה לנו עם אף אחד אחר. שיחקתי עם אנשים אחרים כדי להרגיש טוב יותר, אבל עמוק בפנים ידעתי שאני הרס עצמי ובודד. כאב לי שיש את המשחקיות והקלות הזאת עם מישהו אחר. רציתי להרגיש מקובלת ואהובה ולקיים חברות עם מישהו שגדל לאהבה רומנטית.

היו לי לא מעט חבר'ה שהתעניינו אבל פשוט שיחקתי איתם ו / או דחיתי את ההתקדמות שלהם. פשוט לא ממש הרגשתי כלום. יום אחד היה הבחור הזה שכל הזמן ניסה לדבר איתי דרך הפייסבוק. אני זוכר שהעבודה הייתה איטית בבית המרקחת ופשוט שיניתי את עצמי בכך שהקדשתי זמן להעביר לו הודעה. זה הרגיש טיפשי לדבר עם אדם זר אבל לא היה לי שום דבר טוב יותר לעשות בשלב זה!

ההתמדה של החבר'ה הלכה וגברה ולפני שידעתי בעצם הסתובבנו. הוא גר בדירות ממול שלי ולמרות שהיינו תולים שמרתי על מרחק. אם הוא רצה לבוא או שהוא רוצה שאבוא לשם זה נדרש לאילוץ רב. פשוט הרגשתי מחמיר, לא ראיתי טעם להיות סביב אנשים והרגשתי טוב יותר לבד. זה היה פשוט יותר קל.

ככל שבילינו יותר זמן ביחד הוא המשיך להתעקש שאסיים איתו והמשכתי להתעקש שלעולם לא אוכל.

מתחתנת שוב.

הנה אנחנו, יותר משלוש שנים אחר כך. אותו בחור מפייסבוק היה החבר הכי טוב שלי והתומך הגדול ביותר. הייתה לנו התחלה מאוד סוערת ומעולם לא הייתי חושב שנגיע לכאן. העבר שלי גרם לי להיות קשוח והיה לו קצת עבודה נוספת כדי לשבור את החלק הזה בי. אבל האיש הזה היה שם, והייתי טיפש לומר 'לא'.

השנה הראשונה שלנו יחד עברנו לגור יחד ועדיין למדנו הרבה אחד על השני. כל הזמן נלחמנו והתקשורת שלנו הייתה איומה. שנינו עקשנים, שנינו רוצים להיות תמיד צודקים, ושנינו נוטים להיסגר במהלך עימות. למדנו כיצד להשתפר בכל התחומים הללו והפכנו לזוג חזק מאוד ואוהב.

מעולם לא מצאתי קשר כמו שהיה לי אחרי הנישואים הראשונים שלי. אני כל כך אסיר תודה על כך! בלי שקרים, בלי בגידות. יש לי מערכת יחסים שבה הוא רוצה אותי ואני רוצה אותו. יש לי חבר הכי טוב שגם אני אוהב ומשתף איתו קשר רומנטי. יש לי מישהו שמכיר אותי ויודע מה אני אוהב ומבין את החלומות שלי, שגם הוא עדיין לומד עלי ומתרגש מעתיד איתי.

אתה יכול לדמיין את הפחדים והדאגות שלי. הייתי שונא לקיים עוד נישואים כושלים. יש דברים שדורשים גירושין, אולם אני מוכן לעבוד ברוב המצבים. כל עוד יש עדיין אהבה משני הצדדים, אני מרגיש שעם הזמן ניתן לפתור את רוב המצבים. אני לוקח כאן קפיצת מדרגה של אמונה כדי להתחתן שוב. אנשים שאלו אותי אם אני עצבני ואני לא מרגיש את זה. אני מתרגש, בטוח. אבל בעיניי אנחנו מה שאנחנו, והדבר היחיד שחסר לנו הוא פיסת נייר. בלבי הוא כבר בעלי. הוא התומך שלי, המגן והספק שלי. אני המעודדת שלו, החצי השני שלו והסלע שלו.

אנו אמורים להתחתן בחודש מאי. הטקס שלנו יהיה הפקת בית משפט פשוטה עם בני משפחה וחברים והצלם שלנו. ואז אנחנו טסים לפונטה קאנה לירח הדבש שלנו של אושר, הרפתקאות ורגיעה. לאחר מכן נחזור ונעשה מסיבה עם כל בני משפחתנו וחברינו בפארק מקומי. בעיניי זו שלמות. אני לא יכול לחכות לאותו יום כי הוא מתחיל את הפרק הבא בחיינו המשותפים.

אל תפחד.

אל תפחד לעולם לקחת סיכונים. אנחנו עושים טעויות בחיים, אבל אתה לומד מהם ואתה ממשיך הלאה. יש לך רק את החיים האחת האלה. בטח, לפעמים אני מרגיש שאנשים שופטים אותי על כך שהתחתנתי צעיר כל כך, אבל הייתי לבד בלי הדרכה ועשיתי בחירה על סמך מה חשבתי שאני רוצה ומה שחשבתי שהרגשתי. למדתי מהעבר שלי ואני מקווה שאוכל להיות אני טוב יותר בעתיד. החיים הם על למידה וצמיחה כאדם ואתה לא יכול לעשות זאת אם לעולם לא תעשה טעויות.