הרושמים שאנחנו משאירים
אני יכול לחזור לאחור כשהייתי ילדה קטנה, בסביבות השבע בערך וישבתי ליד שולחן עם החברים שלי במזנון בבית הספר וכולם סיימו את ארוחות הצהריים שלהם. שמעתי אחד אומר 'נלך?' ואחר הסתכל עלי ואמר 'סליחה, * הכניס את שמי כאן *' ואז כולם קמו והשאירו אותי יושב לבד ליד השולחן. התחושה שהייתה לי כשעזבו אותי היא משהו שאני עדיין זוכר. תחושה חולנית ועצב מוחץ עם בהלה שנזרקת גם לשם. ישבתי שם והחזקתי את עוגות יפו ובכיתי. ארוחות הערב הגיעו וניחמו אותי ואז שאלו כמה ילדים אחרים שאני מכיר פחות טוב אם אוכל לשבת איתם והם אמרו כן אז ישבתי איתם והרגשתי טוב יותר. אני חושב שזה זיכרון שתמיד אזכור, התחושה שנטשתי ולא מרגיש שהייתי ראוי מספיק, מספיק מעניין או מצחיק כדי שחברי יוכלו לדאוג לרגשותיי.
תמיד היו לי חברים קרובים מאוד במהלך חיי, ולמרות שהיו לי כמה חברות הכי טובות אני חושב שיכולתי להיות אבל לעתים קרובות הרגשתי שאני לא מתקבל בקבוצות חברתיות בשיעורים בבית הספר ובקרב חברי העבודה. לא הייתי בטוח למה זה, ידעתי שאני ידידותי ואני יכול להיות קולני ומצחיק להפליא, תויגתי כ'המצחיק 'על ידי אחיו הגדול של חבר לא פחות. אבל זה לא תורגם טוב לאנשים מסוימים. הבנתי שהאנשים האלה שלא ראו את הצד הזה בי הם אנשים שאני לא סומך עליהם. לא סמכתי עליהם שיבינו את נקודות ההשקפה והדעות שלי ולא רציתי שהם יכירו את האישיות שלי כי משהו בהם לא התאים לי. ראיתי אותי שמורים וביישנים על ידי אחרים ומבעבעים ומפטפטים על ידי אחרים. במצב בו הייתי סביב כמה אנשים שלא סמכתי עליהם ואלו שאני עושה, הצד השמור זכה וחבל. אני לא רוצה להיות אדם שמור ושקט אבל משהו עומד בי סביב כמה אנשים. אני מרגיש שיש לי את הפוטנציאל להיות פופולרי ואהוד על ידי רוב, אבל הרעיון של אנשים ששופטים אותי רע הביא לכך שאני סגר את הפה הרבה יותר ממה שרציתי.
הוטרדתי הרבה במהלך חיי מבית הספר היסודי ועד התיכון בגלל שהייתי שקט ונחשב לאינטליגנטי ו'נעליים טובות 'וכבוגר הרגשתי שאני לא ממש מתקבלת על ידי כמה בנות אחרות בגלל שלא הייתי כמו פלרטטניות וסקסיות ככל שהן.
אני חושב שמה שבלט לי השנה הוא שבתפקיד שעזבתי לאחרונה הרגשתי דווקא מקובלת יותר על חברי לעבודה מאשר בכל מקום אחר. תערובת של אנשים מגילאים ומרקעים שונים, נפתחתי בפני כולם בשלב כלשהו ולכמה אנשים גיליתי את הבעיות שלי בעבר בבריאות הנפש ואת החרדה הנוכחית. לא שתקתי ולא הסתרתי את עצמי אם כי זה לא קרה ישר עם כמה. למרות שזו לא הייתה ההזדמנות הנכונה עבורי, יצרתי כמה חברות שלדעתי תחזיק מעמד. לאחר שעברתי כל כך הרבה מקומות עבודה והייתי בסביבות בהן לא היה בן גילי / שלב חיי לא יצרתי הרבה חברות מאז שעזבתי את האוניברסיטה ובאופן אורגני כזה.
בתפקידי האחרון פגשתי את החבר הכי מתוק שהעביר לי הודעות 'מעולם לא פגשתי מישהו שהבין את מה שאני מרגיש לגבי הדברים כמו שאתה עושה. כשאתה מדבר על איך שאתה מרגיש, זה כמו לשמוע את עצמי חושב. אני כל כך שמח שפגשתי חבר כמוך '. זה באמת נגע לי ויש לי את הפגמים שלי אבל אני גאה שאני יכול להתייחס לאנשים בצורה כל כך אמיתית ויפה.
מעל מתנת העזיבה של ביסקוויטים יוקרתיים מאוד, נוגט וכרטיס שקיבלתי - תזכורת שחשוב לי לאנשים ההם והייתי ראוי לזמנם ולמאמץ.