פוריות המילה 'אני' המבישה

אי פוריות הוא כאב שכל כך מניפולטיבי באופיו. זה נוטה לגרום לך להאמין שאתה איכשהו פחות בן אדם, או אפילו פחות אישה כמו במקרה שלי. בחיים לא הייתי חושב שאעמוד בפני מאבקי פוריות. זה חלק ממני ששתק לרוב כלפי גורמים חיצוניים, אבל מבפנים זה כמו חיה בכלוב מוכנה לשחרור. הדמעות החמות שזורמות מעיניי המתמודדות עם הצרה הנוראית הזו בוערות כשהן נושרות על לחיי. זה משאיר צלקות בלבי כל כך עבה שאני תוהה אם אפשר לרפא את זה.

כמעט אחת עשרה שנים זה היה הכלא שלי. לא עוד, סיימתי לשחק קורבן למגיפה הזו. אני הבעלים של זה, אני פוריות ואין שום דבר ארור שאני יכול לעשות בקשר לזה. אני אומר את זה באופן מילולי כי אין שום דבר שלא ניסיתי להיפטר מזה. עברתי דרך הביוץ המשרה גלולות יותר ממה שזכור לי, ה- IUI הוא ארבעת הסיבובים המייסרים של הפריה חוץ גופית, והפלות החיים משנות. הייתי שם, עשיתי את זה, חש את צערם החנוק של כולם.

האבל הזה נוטה לעקוב אחרי, אני רואה את זה על פני הילד לידי בחנות. אני רואה את זה על הפנים של הנשים ההרות בטלוויזיה. אני רואה את זה באופן שבו חברי מספרים לי שהם מצפים, כולם זהירים כאילו אני שברירי מכדי לשמוע את החדשות שלהם. האם אני לא ראוי לעובדה שאני יכול להיות כל כך שמח בשביל החברים שלי אבל רוצה בסתר שזה היה אני? מדוע זה חייב להיות סוד? כן, הלוואי שזו הייתי אני בכל פעם שאני שומע את המילים האלה, אני בהריון. אני רוצה לומר את זה, אני רוצה לחיות את המציאות הזו של לידת תינוק חי, בריא ונושם. הרדופים אותי בפעמים בהן השמעתי את מילות הקודש האלה, גופי הכשיל אותי, ילדינו איננו. בכיתי ים דמעות עבור הילדים שבעלי ואני איבדנו, אני בוכה עליו, אני בוכה בשבילי, אני בוכה עבורם אהובי הקטנות שמעולם לא זכיתי להחזיק. כל מה שרציתי היה לנשק את הפרצופים המושלמים שלהם בלחש שאני אוהב אותך כמוני. לעולם לא אקבל את הצ'אנס הזה, לעולם לא אראה את התכונות של בעלי בעיני התאום שלנו, או את התכונות שלי בפני הילד הראשון שלנו. אתגעגע לכל אותם רגעים אימהיים. אבל מה שיש לי זה לב מלא באהבה וחמלה לאלו כמוני שחוו אובדן בחייהם. אני מסוגל לאהוב באמת את הסובבים אותי העוסקים בנס להביא לעולם ילד. מצאתי קשר ייחודי באמת עם בעלי ששולח אותנו להיכנס לגבהים חדשים בנישואינו.

אי פוריות משנה אותך כאדם. איכשהו העולם קצת שונה, לפעמים העולם דחוס יותר. בזמנים אחרים העולם נראה מורכב יותר ומסוגל פחות להגשים את כמיהותיך. יש אנשים שמצליחים במאבקי הפוריות שלהם, ואז יש כאלה שלא. אלה שאינם מצליחים נראים אבודים בים של מילים חסרות תועלת. בזמן של האלים, זה לטובה, תתפלל יותר, כיף שלא יהיו לך ילדים, תחסוך כסף, אז סליחה, אתה לא יכול לנסות טיפול פוריות נוסף, מה לגבי אימוץ אלה מילים שנאמרות על ידי מי שפשוט לא ' לא מבין את זה.

כשאתה מתיישב להסתפר או יוצא לדייט עם בעלך השאלות מתחילות, כמה זמן אתה נשוי? אה כל כך הרבה זמן? כמה ילדים יש לך? לא, אוי אוי לא רצית להביא ילדים לעולם? זה פשוט ממשיך כל יום שנה אחר שנה. צריך לשבור סטיגמות, להפסיק לשאול כאילו זה נורמלי שלילד יהיו טונות של ילדים אחרי עשר שנות נישואים. כל זוג שנאבק בפוריות מכיר את הבושה השקטה שבדבר. אתה לא יכול להסביר את זה בלי להרגיש פחות אנושי, פחות ראוי. זה מהסטיגמות שהצבנו בעולמנו המודרני. ההנחה כי הפריה חוץ גופית תרפא קסם את פוריות כולם היא אסינין. מבחינתי אחרי ארבעה סבבים מפרכים מוחלטים של הפריה חוץ גופית הרופאים דחו זאת, הם לא יכלו להעביר אותי יותר. גופי לא קיבל את הטיפולים לתוצאה מוצלחת של הפריה חוץ גופית. נכנסתי להריון בסיבוב אחד אבל זה נגמר בטרגדיה. הייתי מוכן לעצור אחרי ארבעה סיבובים, המסע הגיע לסיומו של בעלי ואני. סיימנו בדרך המתפתלת הזו, היינו צריכים הפסקה. אפילו ניסינו את דרך האימוץ, למרבה הצער זה היה כישלון, בריאותי מנעה זאת במקרים רבים. ואז שברון לב כשאמא ביקשה מאמץ את ילדה שהיא נושאת רק כדי לסיים בתרמית של כסף לקנות סמים. מיצינו את המשאבים הסופיים והרגשיים שלנו, סיימנו.

קבלת ההחלטה להיעשות היא קשה, אפילו מפחידה לחלוטין. אני נושא את צלקות הקרב שלי עם פוריות. עם זאת, הצלקות האלה הן חלקים ממני שאני לא באמת רוצה לשנות. חייהם הקצרים של ילדי השפיעו שיימשכו לי לכל החיים. הנישואים שלי לאביהם חזקים עם קשר שלא ניתן לפרק. יש לנו זיכרונות חיוביים מהריון, אפילו מטיפולי פוריות. חיוביות זו נובעת מהשמחה שיש לנו מאוהבים זה בזה.

אני מקווה להיות אוזן להקשיב לאלו עם אותם מאבקים. אני רוצה להיות סנגור לבעלי פוריות. אף אחד לא לבד במסע הזה, אם המסע שלך מסתיים בלי ילדים על כדור הארץ זה יהיה בסדר. חייך עדיין יכולים להיות מלאי שמחה. שלא תשכח לעולם את רגעי האהבה במסע שלך. אל תהיה מר, חי את חייך במרץ! חווה את ההתרגשות של להיות ייחודי. הבן שגורלך אינו של אחרים, זה סיפור משלך אז כתוב אותו בתשוקה.

אני אמא, אני אישה, אני אישה, אני ראויה לאהבה, אני אמנדה.

נ.ב: אכתוב עוד על המסע האישי שלי עם פוריות בפוסטים הבאים בבלוג. המשך לעקוב.